מרן המשגיח הגאון הצדיק רבי אהרן דוד חדש זצוק"ל 
שנת לידתו: תרצ"א
שנת פטירתו: תשפ"א
נולד בי"ד חשוון תרצ"א לאביו, מרן הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל משגיח ישיבת חברון.
ביתם, שהיה פתוח תמיד בפני תלמידי הישיבה, היה בישיבת חברון ומלידתו גדל בתוככי הישיבה, כאשר הוא יונק מאביו את דרכי ההנהגה עם תלמידיה.
משחר ילדותו נמשך ללימוד ספרי מוסר, קנה בהם בקיאות רבה ויישר את ארחותיו בדרך המוסר תחת השראתו של אביו הגדול. כשגדל למד בשקידה מופלאה בישיבה שם וכל רואיו ראו בו כמי שראוי להמשיך את דרך אביו הגדול בהעמדת תלמידים בדרך גדלות האדם של סלבודקה. בשקידתו העצומה קנה מלבד בקיאות רבה בש"ס גם בקיאות מופלאה במדרשי ומאמרי חז"ל, ולימים היה מצטט אותם מילה במילה כאילו פתוחים לפניו.
בהגיעו לפרקו נשא לאישה את בתו של מרן הגה"צ רבי חיים זאב פינקל זצוק"ל.
כיוון שחמיו היה נוסע לחו"ל לתקופות ארוכות לטובת הישיבה, בעצת מרן הגר"נ פרצוביץ ביקש מרן רה"י הגרא"י פינקל מר' אהרן, שהיה אז אברך צעיר, להיות בקשר עם תלמידי הישיבה ולכוון את דרכם. מאז ועד יומו האחרון נקשרו חייו למהותה של הישיבה הקד' והוא הקדיש את כל חייו לגידול תלמידי הישיבה באהבה בדרכה של סלבודקה, תוך שהוא מבטל לחלוטין את עצמו וצרכיו בפני צרכיהם של תלמידיו. אך טבעי היה הדבר שלאחר הסתלקות חמיו, מרן המשגיח רבי חיים זאב פינקל זצוק"ל, נעשה חתנו לממלא מקומו.
מרן רה"י הגרא"י אשר הבחין בפקחותו הרבה בכלל, ובפרט בדרכי חינוך התלמידים, היה מדבר אתו על ענייני הישיבה. גם מרנן ראשי הישיבה הגר"ח שמואלביץ והגר"נ פרצוביץ סמכו עליו ועל שיקול דעתו והיו מדברים אתו רבות בענייני הנהגת הישיבה. מרן הגר"נ פרצוביץ אף התבטא "מה שרה"י ר' חיים אינו יכול לעשות ואני לא יכול לעשות, ר' אהרן יכול לעשות".
ידידות מופלאה ואמיצה הייתה בינו לבין מרן רה"י הגרנ"צ פינקל זצ"ל.
מידי בוקר לאחר תפילת שחרית היה מדבר בענייני הישיבה עם מרנן רה"י הגר"נ פרצוביץ בשעתו, ולאחר מכן עם רה"י הגרנ"צ פינקל זצ"ל. לעתים היו עומדים זמן ממושך ועוסקים בפלפולא דאורייתא או בענייני הישיבה, כאשר האהבה והכבוד אשר נהגו זה בזה היו לאות ולמופת לכל בני הישיבה.
בפקחותו הרבה היה אומר את דעתו במילים קצרות ונעימות באופן שיתקבל בקלות אצל השומע, בין במוסר, בין בהנהגת הישיבה ובין בענייני חולין, כאשר רבים מבני הישיבה היו מתייעצים אתו.
משנתו בהנהגת הישיבה הייתה שלכל בחור מכל זרם ועדה יש מקום בישיבת מיר, גם אם אינו מוצא מקום בישיבות אחרות, כיוון שעצם החיבור למקום תורה אמיתי משפיע רבות וקובע חותם בהנהגת הבחור למשך שנים ארוכות. בדרך זו מצא מסילות לתלמידים רבים אשר נפשם נקשרה בנפשו ושמרו אתו על קשר גם שנים ארוכות לאחר שכבר עזבו את הישיבה.
דרכו בלימוד הייתה לימוד בעיון יחד עם הספק והרבה לדרוש זאת מתלמידי הישיבה. בנוסף, נתן דגש מיוחד על חשיבות התפילה בישיבה כיוון שראה בכך חלק מצורתו של בן ישיבה.
שיחותיו היו מבוססות על מאמרי חז"ל רבים, אותם היה שוזר יחד ומאיר באור מיוחד את דבריהם, עד שמתוך דבריהם היה מעמיד מהלך בהנהגות האדם, במידות ובמוסר, כביכול הוא אינו מוסיף מעצמו כלום.
במקום גדולתו שם אתה מוצא את ענוותנותו, לא החזיק טיבותא לנפשיה ולא חס על כבודו. נהג לומר, כי מרן רה"י הגרא"י פינקל זצ"ל אמר לו בזה"ל: "אל תצליח יותר מידי, תמיד תשאיר מקום גם לאחרים." הנהגה זו הייתה נר לרגליו במשך עשרות שנות הנהגתו. בכל מקום היה דואג לכבודם של אחרים וזונח את כבוד עצמו.
גם בשנות זקנותו, כאשר נחלש גופו, היה טורח ונוסע שעות ארוכות ברחבי הארץ כדי להשתתף בחתונותיהם של תלמידי הישיבה. בכל מקום נתן את ההרגשה כי חתן זה הוא המיוחד שבחבורה, היה משמחו, רוקד ומרקיד את הציבור ומכבדו בפני ההורים והמחותנים.
ביתו היה פתוח תמיד בפני כל תלמיד ובפני נכאים וגלמודים אשר היה מקבלם במאור פניו ומצאו בו עצה טובה, נוחם ומזור לתלאותיהם.
