לא פסקה ישיבה

תקע”ז

התקע"ז – מרן ראש הישיבה הגאון רבי שמואל טיקטינסקי זצ"ל, ייסד והקים את ישיבת מיר. 12 שנה לאחר פתיחת ישיבת וולוז'ין. נלב"ע בשנת תקצ"ה בעודו מכתת רגליו עבור הישיבה.

עיירה קטנה היתה מיר, סמוכה לגבול המזרחי של פולין. עצים כבירי ימים הקיפוה מכל עבריה, נופים כפריים מלוא האופק ושלווה ממלאת את הלבבות. עיירה קטנה ובה בית גדול להשם ולתורתו.

ישיבת מיר הוקמה בתקע"ז, בהשראתו של הגר"ח מוואלוז'ין נחה רוח ממרום על הג"ר שמואל טיקטינסקי, מחכמיה ונכבדיה של קהילת מיר. בצדקותו התאווה גם הוא להפוך את עיירתו למקום תורה. בני התקופה התייחסו לר' שמואל כאחד מחכמי הדור, גאון וצדיק. גם נגיד היה ובעל נכסים.

זכה ר' שמואל להגדיל תורה ולהאדירה בשני נתיבים, בדרכם של יששכר וזבולון. הוא שמסר שיעורים והרביץ תורה בישיבה שיסד, והוא שכלכל את תלמידיו והחזיקם מכספו. מתוך מסירותו ביטל את מנהג אכילת 'ימים' בבתיהם של תושבי העיירה והנהיג חידוש מבורך: נתנה לבחורים קצבה חודשית הגונה. כך יכולים היו לאכול בדרך כבוד באכסנייתם. כשאזלו מקורות הממון הפרטיים שלו לא הסס לחזר על פתחי נדיבים. עד להונגריה הרחיק במסעותיו.

שנים ספורות אחרי הקמת הישיבה הצטרף לראשות הישיבה הג"ר אברהם, בנו של ר' שמואל. ר' אברהם מילא את מקום אביו בתקופות הארוכות ששהה בניכר. רבות דובר על גאונותו ועל חסידותו. את עסקיו ניהלה אשתו והוא הקדיש חייו לתורה. ידוע היה בדרכי חינוכו המיוחדות ובקרבת הנפש ששררה בינו ובין תלמידיו. לצידו כיהן כמנהל רוחני הגה"צ ר' ישראל העליר. בענוותנותם כופפו עצמם במוצהר למרותו של רב העיירה מיר, הג"ר יוסף דוד איזנשטט; אף הוא אישיות תורנית דגולה בפני עצמה.

ר' אברהם טיקטינסקי לא זכה לאריכות ימים. נפטר בהיותו בן ארבעים, כשבנו החשוב חיים ליב היה צעיר לימים. לראש הישיבה התמנה, אפוא, הג"ר יוסף דוד איזנשטט. באותה עת התרחבה הישיבה ובמהרה תפסה את מקומה כגדולה שבישיבות בליטא. עם פטירתו של הרב, ירש בנו הג"ר משה אברהם איזנשטט את משרת הרבנות ואת ראשות הישיבה. המעמסה היתה כבדה. בשנת תר"י הזמין את נכדו של המייסד, הג"ר חיים ליב, לכהן כראש הישיבה. כאן ארעה תופעה מעניינת:

האברך, הג"ר חיים ליב טיקטינסקי, שעתיד היה להתפרסם כאחד מגדולי למדני דורו, התעטר בכהונה הרמה של ראשות הישיבה ורבות פעל להרחבתה ולביסוסה. הכל הכירו כי עדיו לגאון, דא עקא, בשל היותו אברך צעיר ונחבא אל הכלים, שהיטיב להצניע את גאונותו, היו מי שערערו על מינויו. וועד מיוחד, שבראשו עמד הגאון מבריסק הגיע במיוחד למיר על מנת לבחון האם ראוי הוא להתעטר באותה איצטלה. אותו מעמד מתואר על ידי עד ראיה בכתב עת שיצא באותם ימים. גדולתו של הגרח"ל ניבטת מבין השורות:

"מאז פתח האברך פיו בדברי אלוקים חיים, עברה שעה ארוכה ואין איש מבני הישיבה מפריכו בקושיות. דבריו שוטפים כמים זכים והכל מתבהר על ידם. כה ברורים הדברים ופשוטים עד כי בטלות הקושיות מאליהן.

שיעורו הצטיין בהגיון ברזל ובפשטות מזוככת. בתום דבריו קרא הגאון מבריסק: "אלמלא רחיים בצווארי (משרת הרבנות) הייתי עוזב עירי ונעשה תלמידך".

במשך כחמישים שנה שמש בכהונתו זו. בימיו הלכה הישיבה וגדלה בכמות ובאיכות ושמה יצא למרחקים. כברזל אחר אבן שואבת נצמדו אליה בני העליה מכל רחבי ליטא. בראש ובראשונה נזקף הדבר לזכות אישיותו הקורנת של ר' חיים ליב. על כוחו המופלא בהרבצת תורה העיד בן דורו, הג"ר ישראל סלנטר, במשפט: "כל הרוצה להבין 'בלאט גמרא' כדבעי, ילמד אצל ר' חיים ליב!"

בתקופת הנהגתו הבליטו את ייחודה של הישיבה הבדלי המעמדות שניתנו לגדולי התלמידים. היה 'שולחנו של ר' חיים לייב' ו'שולחן הרב'. במרכז עמדו 'שולחן המשמר' ו'שולחן שאחרי המשמר', כשמם כן היו- סביבם התחלפו משמרות של תלמידים במשך כל שעות היום והלילה. כתוצאה מהנהגה זו לימוד התורה לא חדל אף לרגע עשרים וארבע שעות ביממה. שאר השולחנות היו צמודים לכתלי הישיבה וכונו גם הם בהתאם למעלת התלמידים.

הג"ר אברהם טיקטינסקי, בן הגרח"ל, מילא את מקומו. על גאונותו ועל כח ההסברה העצום שלו סופרו עובדות מדהימות: בהיותו צעיר לימים לקה במחלת עיניים קשה וכעבור זמן לא רב, לאחר ניתוח שנכשל, התעוור לחלוטין. הג"ר אברהם המשיך למסור שיעוריו תמידין כסדרם למרות עיוורונו! כח זכרונו המופלא וידיעותיו המקיפות עמדו לו להרצותם כדרכו מימים ימימה. השיעורים הצטיינו בהיקפם ובדיוקם. עשרים ושתיים שנה עמד בראשות הישיבה.

עוד בימי הג"ר אברהם נדרש כח תורני נוסף לישיבה הגדלה ללא הרף. גאונים ידועי שם הוצעו למשרה הרמה. כבר אז היתה מיר תל תלפיות לעולם התורה. לבסוף בחר ר' אברהם בגאון ר' אליהו ברוך קמאי, שנבחר באותו פרק לרב בעיירה. דמותו המיוחדת הוסיפה נופך משלה להדרה של הישיבה. מפורסם היה כמעין נובע, קראוהו "סיני ועוקר הרים של הדור" ונערץ היה לא רק על בני הישיבה אלא על כלל יהודיה של מיר. מיר הצטיינה אז ב'בעלי בתים' מופלגים בתורה. בשבתות היו מאזינים בשקיקה שעות ארוכות לפלפולי ההלכה החריפים שהשמיע. שיעוריו עשירים היו בהיקף בנושאיהם ובתכניהם כיאה לענק תורני כמותו.

תקופת ה'ראשית' היתה זו שהניחה את היסודות האיתנים לממלכה הענקית המיראית.

ראשי הישיבות בתקופת הבראשית

תרנ”ט

התרנ"ט- לפי בקשת הרב חיים לייב טיקוצינסקי, ר' אליהו ברוך קמאי, הנודע בחריפות הרבה, מצטרף כראש ישיבה.