מרן רה"י שה"ת הגאון הגדול רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל

שנת לידתו: תרס"ב
שנת פטירתו: תשל"ט

חיבוריו: שיחות מוסר

מרן רה"י שה"ת הגאון הגדול רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל

משחר ילדותו בלט הילד חיים באהבת התורה ובהתמדתו לילות כימים עם אביו בלימוד התורה. כך קנה מאביו את יסודות דרכי הלימוד.

בהיותו כבן שש עשרה בלבד התייתם מאמו ולאחר כחצי שנה גם מאביו. לפני פטירתו קרא לו אביו וביקש שידאג לאחיותיו ואחיו.

אחריותו חייבה אותו לפרנס את המשפחה. בימים היה עמל בשוק לפרנסת המשפחה ולאחר מכן היה עוסק בתורה לילות ארוכים. אחיותיו ואחיו נהגו לספר כי לא זכור להם שראו אותו ישן… באותם לילות היה כותב את חידושי התורה שעלו במוחו בשעות עמלו בשוק. על אותם ימים מרים קרא רה"י על עצמו את מאמר חז"ל "אף חכמתי עמדה לי – תורה שלמדתי באף נתקיימה לי".

המראות שחזה בשנותיו אלו נחרטו עמוק במוחו ומהם טיפח יסודות מוסריים נעלים.

באמצע אותה תקופה קשה, לפתע נקרא הגר"ח ע"י מרן הגר"ש שקאפ זצ"ל לבוא לגרודנא ולמסור שיעורים בפני תלמידי הישיבה. כשנשאל הגר"ש מה מצא דווקא באברך הציר מסטוצ'ין, ענה: אמנם יש עוד שמסוגלים לומר שיעורים, אך בכל אלה לא מצאתי מישהו שיוכל להחדיר בתלמידיו אהבת תורה כמו ר' חיים סטוצ'ינר. פעם אחרת אמר הגר"ש לתלמידי הגר"ח: יכולני לומר על רבכם, כי כשהייתי בגילו לא עמדתי בגובה קרסוליו בידיעת התורה. על אף גילו הצעיר תפרסם שמו של העילוי "ר' חיים סטוצ'ינר' בכל ישיבות אירופה.

באותן שנים השקיע מרן רבות בתורתו של הגר"ש שקאפ. היה שומע את כל שיעוריו ולאחר מכן היה מתנצח אתו על היסודות שנאמרו בהם עד להבנת הדברים לעומקם ולאמיתם. יחד עם הרבצת התורה המשיך בלימודו בהתמדה מופלאה. שכיח היה כי בבוקר אכל פת לחם עם דג מלוח, ולאחר מכן הי לומד שלושים שעות רצופות. מלבד העומק והיגיעה עצומה, היה לומד וחוזר מיד שוב ושוב על אותה נקודה עד שהדברים היו מזהירים ביושר הבנתם וטבועים במוחו.

 

באותה תקופה גוייס לצבא וחלפו חודשים עד שהצליחו לשחררו. אך מידי יום ראשון, כאשר ניתנה חופשה לחיילים, היה חומק מאין רואה בינות לצמחי גבוהה שצמחה בפאתי המחנה, שם חיכו לול תלמידיו, וכשהם מוסתרים בין השיחים היו מאזינים לשיעורו של רבם הנערץ.

לאחר כארבע שנים, החליט לעזוב את גרודנה ולעבור לישיבת מיר. הוא נפרד מרבו ומתלמידיו האהובים ונסע לישיבת מיר. אך לאחר מס' ימים 'גלה' לעיירה הקטנה אנטופולה, שם למד בחברותא בהתמדה עצומה במשך כחצי שנה עד שהגיעו שליחים של רה"י הגרא"י פינקל ושל המשגיח הגר"י לווינשטיין וקראו לו לבוא לישיבה. ר' חיים חזר לישיבת מיר, שם מצא תלמידים מישיבת גרודנה שציפו לרבם הנערץ, ומאז נקשר גורלו בגורלה של הישיבה עד סוף ימיו.

במיר התגלה ר' חיים המלוא הדרת תורתו, כאשר נוכחו תלמידי החכמים שבה כי הוא יודע בע"פ כלשונם את השו"ע עם נושאי כליו ואת כל ספרי האחרונים שהיו מקובלים בישיבות ליטא, כמו"כ התגלה כבקי בתנ"ך ובמדרשים והיה בקי ב'עזרת תורה' [-כינוי ל'אוצר הספרים'] של ישיבת מיר לפרטי פרטים, כאשר כל ספר חדש שהגיע לישיבה, ללא הבדל מי חיברו, היה לומדו בעיון ויודע את תוכנו לפרטי פרטים. הדברים היו אצלול כמונחים בקופסה ממש, עד שכאשר היה נשאל על נושא מסויים היה משיב "בעניין זה יש לעיין בשמונה עשרה מקומות" והיה מפרטם אחד לאחד מבלי להחסיר אף מראה מקום. כך היה גם ב'מהלכים' שייסד בסוגיא, היה מונה את מס' הקושיות ואת מס' הדרכים השונות שעלו לו בלימוד הסוגיא כמקריא מתוך קטלוג שום לפניו.

כאשר הגיע פעם למרן גאון רבי חיים עוזר זצוק"ל, קם בפניו הגרח"ע מלוא קומתו ואמר "'עזרת תורה' של ישיבת מיר הגיע".

לעתים מצאו אותו בוקר עומד בבית המדרש שקוע בספר שבו נפגש בבואו לצאת מבית המדרש בשעת לילה, ולעתים מצאו אותו ישן תחת אחד הספסלים לאחר שנרדם באפיסת כוחות תוך כדי לימודו.

במזגו הסוער, היה מהלך תוך כדי  לימודו אנה ואנה בביהמ"ד, מכה בהתלהבות על הסטנדרים והספסלים בחיות והתלהבות. לפעמים מתוך סערת הלימוד היה מדלג בקלילות על הספסלים מרוב התלהבותו

עמלו בלימוד לא הסיח את נפשו גם משלמות המידות. בנפשו העדינה התחדשו יסודות המוסר שנכרו היטב בהנהגותיו. למרות המעמדות שנשמרו באדיקות בביהמ"ד של הישיבה בין הבחורים המבוגרים לצעירים, בחדרו קבע ר' חיים חברותות עם בחורים צעירים ועם בעלי כשרונות חלשים באמרו "איזה חסד אני יכול לעשות חוץ מללמוד עם מישהו בחברותא".

במיר התגלה ר' חיים המלוא הדרת תורתו, כאשר נוכחו תלמידי החכמים שבה כי הוא יודע בע"פ כלשונם את השו"ע עם נושאי כליו ואת כל ספרי האחרונים שהיו מקובלים בישיבות ליטא

קרבה מיוחדת הייתה לו עם המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליוואויץ זצוק"ל. המשגיח שזיהה את אישיותו המיוחדת קירבו מאוד. בכל שבת היה הר' חיים סועד על שולחנו של המשגיח ובכל מוצ"ש היה המשגיח מסתגר אתו בחדרו וביקשו שיחזור בפניו על כל מה שלמד בשבוע האחרון, כאשר המשגיח נושא ונותן אתו בדברים. בשיחות אלו קיבל הדרכות מיוחדות מהמשגיח באופן שלא זכו תלמידים אחרים. המשגיח היה גם השדכן בין ר' חיים לבתו של רה"י מרן הגה"ח רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל. אך כדי לזכות בבתו של רה"י היה על החתן לומר בפני רה"י בכל יום במשך שישה שבועות לפחות שנים עשר חידושים שונים בש"ס.

בשנת תרצ"ו מסר את שיעורו הראשון בישיבה, כאשר באופן יוצא דופן כל בני הישיבה מאזינים לשיעורו.

פרק מיוחד בחייו הוא הנהגת הישיבה בימי הזעם של השואה האיומה. ראה"י הגרא"י פינקל הפקיד את ראשות הישיבה בידי חתנו הגר"ח. ר' חיים שמר מכל משמר על הפיקדון. החלטות של חיים ומוות עלו על שולחנו ודרשו הכרעה. היסוד הראשון שייסד היה כי על כל הישיבה להישאר מאוחדת יחד. כך עברו את כל תלאות התקופה בנדודיה של הישיבה מפולין, לרוסיה, וילנא, קיידאן, שנחאי, כאשר מלבד תקופה קצרה מאוד שבה חולקה הישיבה לשלוש קבוצות, לכל אורך המלחמה נשארה הישיבה בשלמותה. לימים אמר בזה"ל: בעינינו ראינו, בדרך הנדודים ממיר, לאלה שהיו עם הישיבה לא אירע דבר וכולם יצאו מן הגלות האיומה בלי פגע, אך אלה שסרו מעט, אפילו רק כדי להיפרד מקרובים באיזו עיירה סמוכה בדרך ע"מ להצטרף מיד לישיבה, אלה לא שבו עוד…"

באותן ימים היה הגר"ח יחד עם המשגיח הגר"י לוינשטיין, רבם ומשפחתם של בני הישיבה, אשר רובם הגדול איבדו את בני משפחותיהם. כרה"י הוא דאג לכל מחסורם הגשמי והרוחני. ר' היה מופקד על הניהול הכספי של הישיבה והיה הנציג הרשמי מול השלטונות. פעמים רבות נאלץ להתייצב מול השלטונות, לעתים תוך מסירות נפש של ממש ואמירת וידוי, כדי לדאוג לקיומה של הישיבה סדרי לימוד קבועים ומסודרים ולהצלתו של כל אחד ואחד מתלמידיה.

הגרא"י פינקל הפקיד את ראשות הישיבה בידי חתנו הגר"ח. ר' חיים שמר מכל משמר על הפיקדון. החלטות של חיים ומוות עלו על שולחנו ודרשו הכרעה. היסוד הראשון שייסד היה כי על כל הישיבה להישאר מאוחדת יחד. כך עברו את כל תלאות התקופה בנדודיה של הישיבה מפולין, לרוסיה, וילנא, קיידאן ושנחאי

התעסקות זו דרשה ממנו להקדיש שעות רבות. באותם ימים נאנח באזני זוגתו הרבנית "מכל זה עוד אצא עם הארץ…".

לאחר סיום המלחמה, כאשר שהו תלמידי הישיבה באמריקה והתקבצו יחד, הגיע גם גר"ח לארה"ב. אולם, למרות הפצרות רבות כי ישאר באמריקה ויעמוד בראשות הישיבה, סירב בתוק ף ועל עם קבוצת בחורים לארץ ישראל לישיבה שאותה הקים חמיו מרן הגרא"י בירושלים. עם הגיעו לישיבה, חש ר' חיים כי הוא מחזיר פיקדון יקר שנמסר לו וכעת הוא מחזירו לחמיו בהתבטלות מוחלטת, ראש הישיבה הגרא"י. מאותו רגע משך את ידיו לחלוטין מכל התעסקות בניהול של הישיבה. מאותו רגע המשיך להשקיע את כל הווייתו רק בלימוד התורה, כפי שהיה טרם פרוץ המלחמה.

לאחר פטירת מרן הגרא"י, כאשר התמנה בנו הגאון רבי ביינוש לראש הישיבה, ראה בכל הגר"ח סימן כי התקבלה תפילתו שלא יצטרך עוד להתעסק בהנהלת הישיבה. כל ימיו החזיק טובה לגיסו הגר"ב על שנטל על עצמו את עול ראשות וניהול הישיבה.

מילדותו סבל יסורים. לקוי שמיעה היה וזמזום טורדני היה נשמע באזניו, בחלוף השנים אבד לו חוש השמיעה, לבו נחלש והוא סבל מבעיות רפואיות שונות. אך במסירות נפש מסר את שיעוריו תמידים כסדרן.

לאחר פטירת מרן המשגיח הגרח"ז פינקל זצ"ל, בהשפעת מרן רה"י הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל מילא הגר"ח את מקומו במסירת שיחות בישיבה. משיחות אלו זכה העם היהודי כולו לימים בספר 'שיחות מוסר'. בשיחותיו נפתח צוהר נוסף לגלות את נפשו הרגישה ושימת הלב ללמוד מכל הנעשה סביבו ואפילו מהמאורע הקטן ביותר.

תפילותיו המשתפכות מעומק הלב היו לשם דבר. היה מרבה להתפלל בכותל המערבי ובקברי צדיקים. ידועה מאוד תפילתו בקבר רחל אמנו, כאשר ביקש בתחנונים שתמשיך לבכות על בניה הנמצאים בצרה.