מקלם פנה למיר ובשקט ובענוה האופייניים לו עשה לילות כימים בלימודו בהיכל הישיבה כאברך מן השורה. מעיני הגרא"י לא נעלמה צדקותו המופלגת ויגיעתו בתורה. באותה עת עדיין לא חזר ר' ירוחם והטלטל בתחנות מעבר שונות. בנתיים היתה הישיבה ללא משגיח והגרא"י פנה אל ר' חצקל הצעיר לימים למלא את מקום רבו, עד שובו. 

ממיר עבר לפוניבז' וכיהן בה כר"מ כשנה. מקלצק הגיעה בקשה מר' אהרון קוטלר שיבוא לשמש כמשגיח בישיבתו ושימש בה משפיע מוסרי אך רוחו נשאה אותו לשוב אל כתלי בית המדרש המיראי. על אף שהפסיד את מקור מחייתו עזב את משרת הניהול הרוחני ושב למיר, כאברך בכולל. ימי מחסור קשים באו על בני ביתו, אך בהסכמת רעיתו לא שינה עמדתו.