מורנו הגאון רבי משה בהגרח"ז פינקל זצוק"ל ר"מ בישיבה

מרן רה"י ומייסדה הגאון הגדול רבי שמואל טיקטינסקי זצוק"ל

שנת לידתו: תקע״ה
שנת פטירתו: ט' ניסן תקצ"ה
מקום לידה: מיר
מקום קבורה: הונגריה

גאון בתורה וסוחר עשיר, אשר נמנה על חשובי הקהילה היהודית בעיירה מיר. בקנאת סופרים על הצלחתה של ישיבת וולאז'ין החליט להקים ישיבה בעיירתו מיר.

בשנת תקע"ה קיבץ סביבו מנין בחורים צעירים ובעלי כשרון מתושבי הסביבה והחל ללמוד עמהם תורה בבית הכנסת של העיירה. השמועה על בית מדרשו של ר' שמואל עשתה כנפיים ונערים נוספים החלו נוהרים ללמוד בבית המדרש דמיר.

בשנת תקע"ז הכריז הגאון ר' שמואל על פתיחת 'ישיבת מיר'. הוא עזב את עסקיו והתמסר כולו ללמד תורה בישיבה תוך שהוא נושא בעצמו גם בעול הכלכלי של החזקתה.

הגרש"ט הנהיג מהפך בעולמם בני הישיבות כאשר ביטל הסדר 'אכילת ימים' של תלמידי הישיבות אצל בעלי הבתים בעיירה, בנוסף הוא הנהיג נתינת מלגת קיום לתלמידים.

בעם שגשוגה של הישיבה, לא הספיקו משאביו של ר' שמואל והוא החל לכתת רגליו בכל רחבי אירופה בגיוס כספים לטובת הישיבה. בדרך זו הלך והתפרסם עוד שמה של הישיבה ובשנת תקפ"ג למדו בה כבר כ-120 בחורים. בכל תקופת מסעיו מילא את מקומו בראשות הישיבה בנו הגאון רבי אברהם זצוק"ל.

בט' בניסן תקצ"ה, במהלך אחד ממסעיו לטובת הישיבה, נפטר הגאון ר' שמואל בהונגריה.

מרן רה"י הגאון הגדול רבי אברהם בן ר' שמואל טיקטינסקי זצוק"ל

שנת לידתו: תרמ”ה
שנת פטירתו:ב' אלול תקצ"ה
מקום לידה: וורשה
מקום קבורה: מיר

עוד בחיי אביו, מייסד הישיבה, בהיותו בן כ"ב שנים בלבד, התמנה הגאון רבי אברהם לנהל את סדרי הלימוד בישיבה. כאשר נאלץ אביו הגר"ש לצאת למסעות גיוס כספים עבור הישיבה, מינה את בנו הגאון רבי אברהם לראש הישיבה.

הגאון רבי אברהם הוא שייסד את צורת הלימוד בישיבה ב'סדרים' קבועים, שיעורים ושיחות, סדרים שלימים הונהגו בכל עולם הישיבות. גאונותו העצומה ושיעוריו המופלאים בעמקם התפרסמו למרחוק ומשכו תלמידים רבים לישיבה מכל רחבי תבל.

רעייתו הצדקנית נטלה על עצמה את עול ניהול העסקים המשפחתיים והגאון רבי אברהם התמסר לתלמידי הישיבה, כאשר הוא יוצר קשר אישי מיוחד עם כל תלמיד ותלמיד ודואג לכל מחסורו ברוח ובגשם.

ביום ב' באלול תקצ"ה, כחצי שנה בלבד לאחר פטירת אביו מייסד וראש הישיבה, הסתלק הגאון רבי אברהם לבית עולמו כשהוא בן ארבעים שנה בלבד והותיר את תלמידי הישיבה המומים ומיותמים.

הגאון הצדיק רבי ישראל העליר חריף זצוק"ל ר"מ ומשגיח

שנת לידתו: תרמ”ה
שנת פטירתו: כ"ד כסלו תרכ"ד
מקום לידה: וורשה
מקום קבורה: וורשה

חיבוריו: נחלת ישראל

מראשוני ובחירי תלמידי הגר"ח מוולאז'ין. נודע בחריפותו העצומה ובכח 'חידוש' מיוחד ותלמידי החכמים שבאותו דור כינוהו ר' ישראל חריף.
נקרא ע"י מרן רה"י הגאון רבי אברהם טיקטינסקי זצוק"ל לכהן לצידו כר"מ ומשגיח בישיבה. לאחר פטירת ראשי הישיבה הגאונים רבי שמואל ורבי אברהם טיקטינסקי זצוק"ל, חיזק ר' ישראל את תלמידי הישיבה והם מצדם דבקו בו ונקשרו אליו בעבותות של אהבה. השפעתו על מידותיהם והליכותיהם ניכרה בהם היטב.
כיהן בישיבה הקדושה למעלה משלושה עשורים. כתב תשובות רבות בהלכה וחידושים על סדר הש"ס, אך לא זכה להדפיסם בעצמו.

בשנת תר"כ נקרא לשמש כרב העיר קוידנוב וכיהן ברבנות ארבע שנים עד להסתלקותו בכ"ד בכסלו תרכ"ד.

רוב כתביו נאבדו ונשרפו בפרעות ובמלחמות. ברבות הימים הוציא נינו את חידושיו שניצלו על מסכתות בבא קמא ובבא מציעא וקראם בשם 'נחלת ישראל'.

מרן רה"י הגאון הגדול רבי יוסף דוד אייזנשטט זצוק"ל-אב"ד מיר

שנת לידתו: תרמ”ה
שנת פטירתו: כ"ח טבת תר"ו
מקום לידה: וורשה
מקום קבורה: וורשה

כבר בהיותו נער צעיר הלך שמו לפניו כעילוי מופלג ומגדולי תלמידי הקדושת יו"ט. בהיותו כבן כ"ו שנים בלבד התמנה לרבנות העיירה מיר. תחת נהגתו הפכה מיר לעיר ואם בישראל וגדולי עולם הפנו אליו שאלות מורכבות בהלכה ודיני תורה.

עמד לימין ראשי הישיבה מיום הקמתה, ולאחר פטירתו של ראש הישיבה הגאון רבי אברהם טיקטינסקי בשנת תקצ"ה, נטל על עצמו לשאת גם בכל עול הנהגת וניהול הישיבה, הרוחני והגשמי, כאשר תלמידי הישיבה דבקו בו ובתורתו.

הרבה בצומות ותעניות. לעתים קרובות היה צם במשך כל ימות השבוע ועוסק בתורה בקדושה ובדבקות עצומה.

פעם שאלו בנו הגאון רבי שלמה זצ"ל: הרי הרופאים אומרים שמסוכן הדבר לצום שבעה ימים? ענה לו אביו בגערה: תורת ה' משיבת נפש, האיש אשר בלבו אהבת התורה, היא תשביעהו לחם שמים ותוסף לו שנות חיים.

כיהן ברבנות העיירה מיר כיובל שנים, עד להסתלקותו בכ"ח בטבת תר"ו.

מרן רה"י הגאון הגדול רבי אברהם אייזנשטט זצוק"ל

שנת לידתו: תרמ”ה
שנת פטירתו: תרכ"ז
מקום לידה: וורשה
מקום קבורה: וורשה

בנו השני של מרן רה"י ואב"ד מיר הגאון רבי יוסף דוד אייזנשטט זצ"ל.

את עיקר תורתו רכש אצל אביו, כמו"כ למד אצל חמיו הגאון רבי שמעון מסלאנים, בעמח"ס 'מנחה בלולה'.

בגאונותו הרבה יצא שמו למרחוק וגדולי עולם היו שולחים אליו שאלות ומבקשים ממנו הסכמה על ספריהם.

בענוותנותו הרבה ובמידת האמת שבו מיעט לתת הסכמות לספרים, אך אנו מוצאים את הסכמותיו בספרים 'אדרת אליהו' ולחומש 'מקראות גדולות' שיצא באותה תקופה והתעטר בהסכמותיהם של גדולי עולם הנציב מוולוז'ין, העונג יום טוב, ועוד.

בתחילה היה רב העיר זיטל, אולם בשנת תקצ"ז נקרא על ידי אביו לעזור לו בניהול הישיבה במיר ומינהו למסור שיעורים בישיבה.

משנחלש אביו הוטל כל עול הישיבה על כתפי ר' משה אברהם וכשנפטר אביו בשנת תרכ"ז מונה באופן רשמי לראש הישיבה ולאב"ד מירץ

מרן רה"י הגאון הגדול רבי חיים ליב טיקטינסקי זצוק"ל

שנת לידתו: תרמ”ה
שנת פטירתו: י"ט ניסן תרנ"ט
מקום לידה: וורשה
מקום קבורה: וורשה

בנו של ראש הישיבה הגאון רבי אברהם טיקטינסקי ונכדו של ראש ומייסד הישיבה הגאון רבי שמואל טיקטינסקי.

בעת פטירת אביו היה ר' חיים לייב רק בן י"ב שנה, לפיכך לא יכל למלא את מקום אביו.

את עיקר לימודו קנה בדאצ'ין אצל הגאון רבי אלינק'ה שיק זצ"ל. כבר בהיותו כבן עשרים שנה היה מפורסם בבקיאותו העצומה בש"ס ובפוסקים.

בשנת תר"י, בהיותו כבן כ"ז שנים, חזר והשתקע במיר וקבע את לימודו בישיבה הקד'. עד מהרה נוכחו הכל בגאונותו העצומה עד שמינוהו לכהן כראש הישיבה במקום אבותיו.

מסר את שיעוריו בישיבה בעומק הפלפול, כאשר הוא לומד לשון הגמ' ושוזר בהסבריו חידושים עמוקים ומפלאים בבהירות מיוחדת אשר לא הותירה מקום לשאלות. ר' ישראל מסלנט כתב אודותיו: מי שרוצה להבין דף גמרא במלא מובן המילה עליו לשמוע את שיעוריו של רבי חיים לייב המיראי.

ר' חיים לייב התמסר לישיבה הקד' הן במישור הרוחני והן במישור הגשמי. בתקופתו גדלה הישיבה ומנתה כ-300 תלמידים.

שלוש שרפות פקדו את הישיבה בתקופתו ובראשונה שבהן אף נשרף כל אוצר הספרים יחד עם כתבי חידושיו של הגרחי"ל, אך במסירותו הרבה דאג בכל פעם לגייס נדיבי עם ולהקים מחדש את הישיבה.

כיובל שנים כיהן כראש הישיבה, משנת תר"י ועד שנת תרנ"ט, אז נאלץ לנדוד לורשא עקב מחלתו ושם נלב"ע ביום י"ט בניסן, ד' דחוה"מ פסח תרנ"ט.

מרן רה"י הגאון הגדול רבי אליהו ברוך קמאי זצוק"ל

שנת לידתו: י"ט אלול ת"ר
שנת פטירתו: י"ב תמוז תרע"ז
מקום לידה: טלז
מקום קבורה: מינסק

חיבוריו:

בהיותו בן שנתיים נפטר אביו ולאחר זמן נישאה אמו בשנית לגאון רבי חיים זאב יפה אב"ד שקוד. ר' חיים זאב גדלו כבנו ובהיותו בן י"ח שנים נשא הגרא"ב לאשה את בתו של ר' חיים זאב.

לאחר פטירת הגרח"ז יפה נבחר ר' אליהו ברוך לממלא מקומו ושמו התפרסם כת"ח ובקי עצום בכל מכמני התורה. לאחר תקופה עזב את הרבנות ועבר לבריסק ללמוד אצל מרן הבית הלוי. בשנת תרל"ח מונה בהמלצת הביה"ל לאב"ד קרליץ , לאחר מכן כיהן ברבנות בוועקשנא ובצ'כנוביץ.

בשנת תרנ"ט, בשל גידולה המהיר של הישיבה ועקב מחלתו של רה"י הגאון רבי אברהם טיקטינסקי, החליט רה"י לאחר התייעצות עם האדר"ת, רבה של מיר, להביא את הגרא"ב לכהן לצדו כר"מ בישיבה ולאחר שפרש ר' אברהם מראשות הישיבה מונה ר' אליהו ברוך לראש הישיבה. לאחר מינויו, שינה הגרא"ב את סדר הלימוד המקובל בישיבה בו למדו את הש"ס לפי סדר וקבע את סדר הלימוד בסדרי נשים ונזיקין, דבר שהתקבל לאחר מכן בכל עולם הישיבות.

על גדולותו של הגרא"ב תוכיח העובדה כי עם בואו למיר בירך עליו הגאון האדר"ת בשם ומלכות ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו" ו"שהחיינו".

בשנת תרס"א עלה האדר"ת לארץ ישראל והגרא"ב התמנה למלא את מקומו גם כרב העיירה מיר ובנוסף למסירותו לתלמידיו התמסר מאוד גם לבעלי הבתים בעיירה, מסר שיעורים ושימש כתובת לכל צרה ומצוקה.

על גדולותו של הגרא"ב תוכיח העובדה כי עם בואו למיר בירך עליו הגאון האדר"ת בשם ומלכות ברכת "שחלק מחכמתו ליראיו" ו"שהחיינו".

בשנת תרע"ו, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה נאלצה הישיבה לנדוד לתוככי רוסיה. במסירותו הרבה לבני קהילתו, בחר הגרא"ב להישאר עמם בעת צרתם ומסר את ראשות הישיבה לחתנו מרן רה"י הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל.

אולם לאחר זמן לא רב חלה הגרא"ב ברגלו ונאלץ לנסוע למינסק לצרכי רפואה ובי"ט בתמוז תרע"ז השיב את נשמתו ליוצרה כאשר גדולי תורה והמוני בית ישראל מלווים אותו בדרכו האחרונה.

מרן רה"י הגאון הגדול רבי אברהם בן הגאון רבי חיים ליב טיקטינסקי זצוק"ל

שנת לידתו: תרמ”ה
שנת פטירתו: י"ט טבת תרצ"א
מקום לידה: וורשה
מקום קבורה: מינסק

דור רביעי בשלשלת מייסדי הישיבה. את עיקר דרכו הבהירה בלימוד קנה מאביו הגדול רה"י הגרח"ל זצ"ל. לאחר מכן למד גם באיישישוק ובז'טל.

כבר בצעירותו התפרסם כעילוי מופלא, עד שדפוס 'ראם', כשערכו מחדש את הדפסת הש"ס, פנו אליו כדי לקבל את חידושיו ולהדפיסם בסוף המסכתות.

בשנת תרמ"ד, בהיותו בן כ"ז שנים, החל למסור שיעורים בישיבה לצד אביו רה"י. תלמידי הישיבה נמשכו אחר בהירותו ויושר סברתו ודבקו בו.

בשנת תרנ"ט, לאחר פטירת אביו, התמנה לראש הישיבה.

נוהג היה להסתגר בחדרו וללמוד במשך רוב דעות היממה ולצאת ממנו לתפילות בישיבה, למסירת השיעורים, ומידי ערב לפלפל עם התלמידים בהיכל הישיבה.

כבר בצעירותו חלה במחלת עיניים קשה (יש שייחסו זאת לשעות העיון הרבות בספרים), עד שנאלץ לעבור ניתוח. הניתוח כשל והוא התעוור. למרות זאת המשיך בלימודו ובמסירת שיעוריו בישיבה בע"פ, כאילו כל הש"ס, הראשונים והאחרונים פתוחים לפניו.

מרן הגר"ח מבריסק כתב עליו: "וכל יסוד חייו הן בהגדת השיעור והן ביתר עניני הישיבה, בכולם היו מעשיו מרובין בשום לב ועיון מרובה, וכל עמל ותלאה לא שגבה ממנו אך ורק לטובת הישיבה… כי הלא הוא ת"ח גדול בתורה עמוס ביראה טהורה מעוטר בכל יקרות המדות וממולא בכל יקר וסגולה, למד ולימד והרביץ תורה לרבים, והעמיד תלמידים מרובים, בהם גם גדולי התורה החשובים…"

בשנת תרס"ו, עקב החמרת מחלתו, נאלץ להפסיק במסירת השיעורים ופרש מראשות הישיבה.

מרן הגר"ח מבריסק כתב עליו: "וכל יסוד חייו הן בהגדת השיעור והן ביתר עניני הישיבה, בכולם היו מעשיו מרובין בשום לב ועיון מרובה, וכל עמל ותלאה לא שגבה ממנו אך ורק לטובת הישיבה… כי הלא הוא ת"ח גדול בתורה עמוס ביראה טהורה מעוטר בכל יקרות המדות וממולא בכל יקר וסגולה, למד ולימד והרביץ תורה לרבים, והעמיד תלמידים מרובים, בהם גם גדולי התורה החשובים…"

בשנת תרע"ו, בימי מלחמת העולם הראשונה, עבר עם משפחתו למינסק, שם נקבצו סביבו תלמידי חכמים מופלגים אשר בפניהם מסר שיעורים עד ליום פטירתו ביום י"ט בטבת תרצ"א.

רה"י הגאון הגדול רבי אברהם צבי קמאי הי"ד

שנת לידתו: י"ט אלול ת"ר
שנת פטירתו: י"ט חשון תש"ב
מקום לידה: טלז
מקום קבורה: מיר

חיבוריו:

רה"י הגאון הגדול רבי אברהם צבי קמאי הי"ד

בנו בכורו של מרן רה"י ואב"ד מיר הגאון רבי אליהו ברוך קמאי זצ"ל.

עקב חלישות כוחו נמנע אביו מלשלוח אותו ללמוד בישיבה. כך קנה את רוב תורתו ודרכי עבודת ה' בבית אביו.

לאחר נישואיו פתח יחד עם זוגתו הרבנית בית מרקחת בעיר קיידאן והתפרנס כרוקח. אנשי העיירה כינוהו ה"אפטייקער" [-הרוקח]. גם הגויים בקשו דווקא את תרופותיו של 'הצדיק' מתוך אמונה שיש בהן סגולות מיוחדות, אך הוא הכחיש זאת בתוקף.

לאחר פטירת רבה של קיידאן הגאון רבי שמחה טרויב, אשר בחייו התייעץ רבות עם הגרא"צ, סירב לקבל את עול הרבנות, אולם לאחר הפצרות רבות של בני המקום ניאות ליטול את הרבנות בתנאי שלא יהנה ממנה וימשיך להתפרנס מבית המרקחת.

בימי מלחמת העולם הראשונה נותק קשר המכתבים בינו לבין אביו. אך לילה אחד קם ונסע בפתאומיות למינסק. משהגיע למינסק התברר שאלה הם רגעיו האחרונים של אביו, ויהי הדבר לפלא.

בהלוויית אביו מינוהו למלא את מקומו ברבנות ובראשות הישיבה במיר. מיד לאחר ההלוויה נסע למיר להיות עם בני הקהילה בזמן צרתם.

עם סיום המלחמה שבה הישיבה למיר והגרא"צ חבר לגיסו, מרן רה"י הגרא"י פינקל זצ"ל, וכיהן לצדו כראש הישיבה.

בימי מלחמת העולם הראשונה נותק קשר המכתבים בינו לבין אביו. אך לילה אחד קם ונסע בפתאומיות למינסק. משהגיע למינסק התברר שאלה הם רגעיו האחרונים של אביו, ויהי הדבר לפלא.

ביתו היה פתוח תמיד לכל ושימש גם כמקום לינה לבני הישיבה שלא היה להם מקום ללון.

על אף חריפותו ובקיאותו העצומה, נזהר מרן שלא להשתמש לצרכיו באחרים. הוא ירד לצרכיו ולרמתו של כל אחד מתלמידיו ומבני קהילתו ודאג לצרכיהם הרוחניים והגשמיים, ולא קרא לשום אדם 'תלמיד'.

היה מרבה לשמוע בקשב רב חידושי תורה מתלמידיו ומבעלי הבתים בקהילתו, אך נזהר מאוד שלא לפרוך את דבריהם באמרו "איך אפשר להרוס ולסתור את אשר בנה יהודי בעמל רב וזה כל חלקו בעמלו".

בתקופת כהונתו התפתחה הישיבה והפכה לישיבה הגדולה בעולם, עם למעלה מארבע מאות תלמידים.

בימי מלחמת העולם השניה, כאשר נאלצו בני הישיבה להימלט, סירב מרן לעזוב את בני קהילתו בעת צרתם.

בי"ט במרחשוון תש"ב הובילו הנאצים ימ"ש כ-2300 מיהודי מיר, כשרבם הנערץ בראשם, אל בורות המוות שנחפרו מחוץ לעיירה. מרן הגרא"צ הרים את קולו ואמר לכל בני קהילתו: 'בבקשה קבלו את כל הקורה אתכם באהבה, כמו התנא רבי עקיבא שקיים בשעה האחרונה את "בכל נפשך" – אפילו נוטל את נשמתך'.

מרן רה"י הגאון החסיד רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל

שנת לידתו: י"ט אלול ת"ר
שנת פטירתו: י"ט תמוז תשכ"ה
מקום לידה: טלז
מקום קבורה: ירושלים

חיבוריו:

בן מרן הסבא מסלבודקא.

בהיותו כבן תשע שנים בלבד, סיים ללמוד את סדרי נשים ונזיקין בחברותא עם אביו הגדול. בהיותו כבן שבע עשרה ידע את הש"ס כולו.

תשוקה עצומה הייתה לו לקבל את התורה ודרכי הלימוד מכל גדולי הדור. עוד לפני גיל בר-מצוה נסע ללמוד תורה אצל הגאונים רבי אליעזר גורדון ורבי שמעון שקאפ זצוק"ל. לאחר מס' שנים נסע ללמוד מתורת בריסק אצל הגאון רבי חיים סולובייצ'יק זצוק"ל. לאחר שחזר לסלבודקא למד בחברותא עם העלוי ממייצ'ט ועם הגאון רבי שלמה פוליאצ'ק זצוק"ל. כאשר פתח הרידב"ז ישיבה בסלוצק נסע מרן לשם וקיבל תורה מהגאון רבי איסר זלמן מלצר זצוק"ל. לאחר תקופה המשיך במסעו לקניין התורה בלימוד בחברותא עם הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצוק"ל בישיבתו, לאחר מכן חפץ ללמוד סדר קדשים ונסע ללמוד בכולל קדשים בראדין, יחד עם הגאונים רבי אלחנן וסרמן ורבי ירוחם ליוואויץ זצוק"ל והתקרב למרן החפץ חיים. בשנה אחת למד את כל סדר קדשים וסדר מועד וקנה בהם ידיעות מקיפות בעיון ובבקיאות. כיוון ששמע מהגר"ח על גדלותו של האבני נזר, הרחיק ונדד לסוכוטשוב שבפולין כדי ללמוד מתורתו.

בכל המקומות בהם למד הקפיד לשמוע שיעורים מרבותיו. בתשוקתו העצומה לשמוע וללמוד דברי תורה, היה חוסך ממלגת הקיום הדלה שניתנה לו מהישיבה בה למד ומוסר אותה לחבריו שהיו מחדשים באזניו בדברי תורה. הנהגה זו נמשכה עד יומו האחרון, כאשר הוא מעודד אברכים ובחורים, בין מישיבתו ובין מישיבות אחרות, לחדש חידושי תורה ולאומרם באזניו ובתמורה היה משלם להם לירה ואף חמש לירות שהיו סכום נכבד באותה תקופה. מרן רה"י ניצל זאת כדי לעודד ולכוון אותם לעמל התורה ולחדש חידושים בסברא ישרה.

בשנת תרס"ג נשא לאישה את בתו של ראש ישיבת מיר, הגאון רבי אליהו ברוך קמאי, וקבע את משכנו במיר.

אביו שלח אליו למיר את הגאון רבי יחיאל יעקב וינברג, בעל השרידי אש, שילמד עמו בחברותא. למדו יחד ארבע שנים וסיימו את הש"ס מס' פעמים.

בשנת תרס"ז, עוד בטרם מלאו לו שלושים שנה, מינהו חותנו לר"מ בישיבה והוא החל למסור את שיעוריו הנפלאים, אשר שילבו בתוכם את דרכי הלימוד השונים אשר למד אצל כלל רבותיו, כשהוא שוזר יחדיו את דרכי העיון, הסברא ההיגיון והפלפול. תלמידי הישיבה שחזו בגאונותו דבקו בו ובתורתו.

שינוי מהותי הביא עמו הגרא"י מבית אביו לישיבת מיר, לימוד המוסר באופן קבוע, דבר שהיה זר באותה תקופה ברוב הישיבות.

בשנת תרע"ו, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, נאלצו בני הישיבה לנדוד אל תוככי רוסיה. חמיו, מרן רה"י הגרא"ב קמאי שהיה רבה של מיר, ראה צורך להישאר בזמני המלחמה הקשים יחד עם תושבי העיירה ומסר בידי חתנו הגרא"י פינקל את ראשות הישיבה. מאז שימש כיובל שנים כראש הישיבה עד יומו האחרון.

בתשוקתו העצומה לשמוע וללמוד דברי תורה, היה חוסך ממלגת הקיום הדלה שניתנה לו מהישיבה בה למד ומוסר אותה לחבריו שהיו מחדשים באזניו בדברי תורה. הנהגה זו נמשכה עד יומו האחרון, כאשר הוא מעודד אברכים ובחורים, בין מישיבתו ובין מישיבות אחרות, לחדש חידושי תורה ולאומרם באזניו ובתמורה היה משלם להם לירה ואף חמש לירות שהיו סכום נכבד באותה תקופה

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, מצבה הכלכלי של הישיבה היה בכי רע. מרן רה"י לא נח וחירף נפשו לנסוע בין בתי נדיבים, למרות סכנת הנפשות שהייתה בדרכים מאימת הקוזקים הרצחניים, כדי להבטיח את המשך קיומה של הישיבה. הוא אף הרחיק ונדד לאמריקה הרחוקה למטרה נעלה זו.

לאחר פריצת מלחמת העולם השניה, למרות ניסיונותיו הרבים לא עלה בידו של רה"י לקבל אישורים לעלות לארץ הקודש עבור כל בני הישיבה. בלב כבד הפקיד רה"י את תלמידיו האהובים בידי חתנו הגר"ח שמואלביץ והמשגיח הגר"י לווינשטיין זצ"ל, והוא עלה לארץ ישראל כדי לפעול ממנה לקבלת אשרות עליה לתלמידי הישיבה. משימה זו לא עלתה בידיו, אך הוא פעל רבות יחד עם ועד ההצלה שהוקם בארה"ב להצלתם של בני הישיבה.

חדשים ספורים לאחר שעלה ארצה הקים מרן רה"י את ישיבת מיר בירושלים. הוא קיבץ סביבו שבעה עשר אברכים ובחורים מבני היישוב הישן והקים את הישיבה בבית הכנסת 'בית ברוך' שבמאה שערים. עד מהרה נוספו עוד תלמידים והישיבה עברה לבית הכנסת בשכונת 'בתי מילנר' ולאחר מכן לביהכ"נ 'אחווה'.

לאחר סיום מלחמת העולם, היגרו רוב תלמידי הישיבה לאמריקה. דעתו של מרן רה"י לא היה נוחה מכך והוא הרבה לשלוח מכתבים על מנת שרבני הישיבה יעלו יחד עם התלמידים לארץ ישראל. חתנו מרן הגר"ח שמואלביץ ומרן המשגיח הגר"י לווינשטיין עלו לארץ ישראל ואחריהם עלתה קבוצה מתלמידי הישיבה אשר הגיעו ללמוד אצל רבם הנערץ בישיבה בירושלים.

מרן רה"י לא נח והחל לגייס כספים עבור הקמת בניין הישיבה בירושלים. בסיוע נדיבי עם עלה בידו לגייס סכום נכבד לבניין הישיבה.

לאחר סיום מלחמת העולם, היגרו רוב תלמידי הישיבה לאמריקה. דעתו של מרן רה"י לא היה נוחה מכך והוא הרבה לשלוח מכתבים על מנת שרבני הישיבה יעלו יחד עם התלמידים לארץ ישראל.

בחרדתו הרבה לבניית הישיבה על טהרת הקודש הקפיד מרן שכל העוסקים בבניין הישיבה יהיו יהודים יראים ושלמים, כאשר תוך כדי יציקות הבניין נשמעו מפי הפועלים הוויותיהם של אביי ורבא.

מרן רה"י השקיע ת כל חייו בהרבצת תורה. אולם, לא רק בישיבתו. בפיו שגור היה המשפט כי "הלא כל העולם לא נברא אלא בשביל שיתעסקו ישראל בתורה, אם כן מה לי הכא, מה לי התם, אין זה משנה אם מדובר בישיבתי שלי או בישיבה אחרת. משום כך נהג לתמוך בסכומי כסף הגונים בישיבות נוספות. הוא אף שלח את בחירי תלמידיו לסייע לישיבות אחרות שנפתחו. לימים התברר כי הייתה לו קרן מיוחדת עם מרן החזון איש לתמוך כלכלית בישיבות בארץ הקודש.

בשעות הבוקר היה לומד באחד מבתי הכנסת הסמוכים לישיבה, כאשר לא ניתן היה להפריע לו משקידתו. בשאר שעות יום היה לומד בביתו עטור בתפילין כשהוא מכין את שיעוריו תוך כדי שמיעת חידושי תורה מבני הישיבה. את חידושיהן היה זוכר גם לאחר שנים ולעתים היה מדבר עם תלמידו לאחר שנים רבות על חידוש שאמר לו בלומדו בישיבה.

מידי לילה היה לומד עשרים דף גמרא ולאחר מכן לומד רמב"ם, כאשר מידי שנה היה מסיים את הש"ב ואת כל ספרי הי"ד החזקה.

היה נושא בעול בצורה מופלאה והרבה בתעניות וסיגופים על צרות הפרט והכלל. לאחר חורבן השואה האיומה קיבל על עצמו עינוי שלא לאכול בשר עד יומו האחרון.

זכה וראה את הישיבה הקדושה גדלה ומתפתחת בכמות ובאיכות. עד יומו האחרון שקד על התורה במסירות נפש, למרות אזהרת רופאיו כי גופו החלוש לא יעמוד בכך.

נתבקש לישיבה של מעלה בי"ט בתמוז תשכ"ה.

מרן המשגיח הגאון הצדיק רבי ירוחם הלוי ליוואויץ זצוק"ל

שנת לידתו: י"ט אלול ת"ר
שנת פטירתו: י"ח סיון תרצ"ו
מקום לידה: טלז
מקום קבורה: מיר

חיבוריו:

בצעירותו למד מרן המשגיח אצל הסבא מסלבודקה. כאשר ראה הסבא כי תלמידו יגדל יותר בקלם שלחו לשם.

בקלם זכה המשגיח להתקרב לסבא מאוד ואף לשמש אותו במשך פחות משנה. תקופה זו היתה הבסיס לכל חייו. עם הסתלקותו של הסבא, בכה רבי ירוחם במרירות רבה במשך כל היום כשהוא אומר לעצמו: "רק זכיתי להבין מהו אדם ומה חיוביו, אך רק נפקחו עיני בשמעי דבריך פעמים ספורות, והנה נסתלקת ממני." לימים אמר כי כל מה שזכה לו מתורתו של הסבא מקלם, הרי זה בזכות הבכי של אותו יום.

לאחר נישואיו, נסע ברשות אשתו ללמוד עוד שמונה שנים בפרישות בקלם. משחזר לביתו, סירבה הרבנית לעזרתו כדי שיוכל להתמיד בלמודו.

בהיותו כבן שלושים התבקש ע"י החפץ חיים לשמש כמשגיח בישיבת ראדין. הוא הכניס את לימוד המוסר לישיבה וקבע את הסדרים תוך הקפדה רבה על הזמנים. תלמידי הישיבה דבקו בו מאוד, כיוון שראו בו דוגמא אישית להתממשות דרך המוסר. כמה מתלמידי הישיבה חששו כי המשגיח סוחף אחריו את תלמידי הישיבה על חשבונו של החפץ חיים. משנודע לו על כך, חשש שמא תפרוץ מחלוקת ובסוף זמן חורף עזב את הישיבה ולא שב אליה עוד.

מרן רה"י הגרא"י פינקל קראו לשמש כמשגיח במיר.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה גלה עם הישיבה ברוסיה ואף שימש משגיח תקופות קצרות בישיבות קלם ופוניבז'. לאחר המלחמה נקרא ע"י הסבא מסלבודקה להקים מחדש את ישיבת סלבודקה ושהה שם כשנה וחצי. כשחזר הסבא, מסר לו המשגיח את הישיבה ומיהר לעזוב אותה.

בהיותו כבן שלושים התבקש ע"י החפץ חיים לשמש כמשגיח בישיבת ראדין. הוא הכניס את לימוד המוסר לישיבה וקבע את הסדרים תוך הקפדה רבה על הזמנים. תלמידי הישיבה דבקו בו מאוד, כיוון שראו בו דוגמא אישית להתממשות דרך המוסר.

בשנת תרפ"ג -חזר למיר, הישיבה מנתה כבר כ-300 תלמידים. תוך זמן קצר הכיר המשגיח את טבעו וכוחותיו של כל אחד ואחד מהם והתנהג אתו כפי טבעו וכוחותיו. הוא התמסר לכל אחד כבנו ממש ודאג לשידוכים ולכל צרכיהם הרוחניים והגשמיים של תלמידיו.

שיחותיו של המשגיח השפיעו השפעה עמוקה מאוד בנפש התלמידים ועל כל מהלך חייהם, כאשר ראו ברבם את האדם השלם.

בחורף תרצ"ו ריחפה על יהדות פולין גזירת איסור השחיטה. מרן ראה בכך גזרה נוראה משמים והצטער על כך מאוד. הוא הנהיג אמירת תהלים ואבינו מלכנו בישיבה וממש "החלה עצמו" על צרה זו עד שניכר כי הדבר פוגע בבריאותו.

ביום א' לפרשת במדבר נפל מרן המשגיח למשכב ביסורים קשים, כאשר פעם אחר פעם הוא ממלמל "אדאנק דיר טאטינקע פאר די יסורין" [-תודה לך אבאל'ה עבור היסורים!].

ביום ב' לפרשת שלח, י"ח בסיוון, ניכר היה כי המשגיח יודע שזהו יומו האחרון. הוא סירב לאכול, נפרד מרופאו ד"ר אדלר והיה שקוע בשרעפיו. מילותיו האחרונות היו "שהכל נהיה בדברו".

המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לווינשטין זצוק"ל

שנת לידתו: תרמ"ה
שנת פטירתו: תשל"ד
מקום לידה: וורשה
מקום קבורה: ירושלים

חיבוריו:

מרן המשגיח זצוק"ל נולד בוורשה בשנת תרמ"ה. משפחתו לא הייתה ממשפחות הרבנים, הוריו היו יהודים פשוטים שעמלו לפרנסתם.

בגיל חמש נפטרה אמו והוהא נשאר ילד יתום ועני.

בגיל בר מצוה החל לעבוד כנער-שליח בחנות כדי להרוויח כסף לפרנסתו, ולאחר מכן התחיל לעסוק במסחר.

יום שישי אחד, בהיותו בבית המרחץ גנבו ממנו את כל משכורתו. עובדה זו עוררה אותו לחשוב על אפסיות ענייני העולם הזה. בעקבות כך הוא עזב את עיסוקיו והחליט ללמוד תורה בישיבה.

את תחילת דרכו בלימוד התורה עשה בישיבת ראדין, שם עמל וקיבל תורה ממרן החפץ חיים ומרן המשגיח ר' ירוחם. כיוון שהגיע מ'חיי המעשה', בכניסתו לישיבה היה חסר מושגים רבים בלימוד, אך בכח הרצון שבער בו להצליח בלימוד התורה עלה בידו להשלים את הפערים.

מרן המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליוואויץ זצ"ל שכיהן באותה התקופה כמשגיח בישיבת ראדין, קרבו מאוד ועודדו ללימוד המוסר. רבינו דבק במשגיח בכל מאודו וקנה ממנו את הנהגותיו ודרכו המוסרית. לאחר תקופה, משעמד המשגיח ר' ירוחם על תכונותיו המיוחדות, שלח אותו ללמוד ב'תלמוד תורה' בקלם.

בקלם שקע רבינו בלימוד התורה בעמל עצום ובהתמסרות מוחלטת מתוך החלטה ברורה להצליח ולהתעלות בתורה ועבודת הי"ת. שם קיבל את רוב תורתו ודרכו, בפרט מרבו המובהק הגה"צ רבי הירש ברוידא זצ"ל.

גם לאחר נישואיו המשיך ללמוד בקלם בעמל ויגיעה מופלאים. בהנהגתו המופלאה, מעולם לא איחר לסדר או לתפילה בישיבה, אלא היה מקדים זמן רב כדי להכין עצמו כראוי לתפילה. פעמיים בלבד איחר לתפילה והגיע בפסוקי דזמרה: א. כשנולדה בתו בתוך ביתו. ב. בימי המלחמה, כאשר הייתה הישיבה בקידאן ומסיבה הלכתית נאלץ להתעכב באכסניה.

בקלם סבל מעוני, דחקות ומבעיות בריאותיות, אולם רצונו העז לגדול בתורה עמד לו להתגבר על כל הנסיונות והמכשולים ולהמשיך בעמל רב את עבודת הלימוד והמוסר. מרגלא בפומיה: "העיקר שכל אחד יעבוד ויעמול על עצמו, בלי עמל אי אפשר להשיג שום מעלה באופן יסודי", ואכן רבינו עמל על עצמו לתקן את הנהגתו ומידותיו בדרך קלם, כאשר כל מעשה וכל תנועה נעשים רק לאחר מחשבה עמוקה ושיקול דעת.

עוד בהיותו בקלם התמנה לר"מ בישיבה לצעירים שם ומסר שיחות מוסר בפני הבחורים הצעירים. לאחר מכן התמנה למשגיח בישיבת קלצק. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר מרן המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליוואויץ זצוק"ל עדיין לא שב לתפקידו בישיבה במיר, התמנה רבינו למלא את מקומו. אולם, כאשר חזר המשגיח ר' ירוחם לישיבה, מיד עזב רבינו את התפקיד ללא אומר ודברים והמשיך את לימודיו בישיבה כאברך מן המנין, הסתופף בצילו של ר' ירוחם והאזין בצמא לכל שיחותיו.

בסביבות שנת תרצ"ה עלה לארץ לישראל ושימש כמשגיח בישיבת פתח תקוה [-לומז'ה].

עוד בהיותו בקלם התמנה לר"מ בישיבה לצעירים שם ומסר שיחות מוסר בפני הבחורים הצעירים. לאחר מכן התמנה למשגיח בישיבת קלצק. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כאשר מרן המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליוואויץ זצוק"ל עדיין לא שב לתפקידו בישיבה במיר, התמנה רבינו למלא את מקומו.

לאחר פטירת מרן המשגיח ר' ירוחם, ביקש מרן רה"י הגרא"י פינקל זצוק"ל מרבינו לשוב לישיבה ולכהן בה כמשגיח. רבינו נענה לבקשה ושה לישיבה להמשיך את דרכו של רבו הגדול, מרן המשגיח ר' ירוחם. הוא התמסר באהבה רבה לכל תלמידיו ודאג הן לקומתם הרוחנית ועלייתם בדרך המוסר והן לרווחתם הגשמית.

בשיחותיו היה מדבר על דברים שהוא עצמו כבר השתלם בהם. הרבה לדבר על אמונה, כאשר הוא מכוון את תלמידיו לאמונה חושית בהי"ת בכל מקום ובכל מצב. המשגיח עצמו היה דוגמא מוחשית לאמונה זו, כאשר ניכר היה בכל תנועותיו כי הוא חש כעומד לפני המלך. מעולם לא נשען על משענת הכיסא ונראה היה דרוך כל העת לעבודת הי"ת.

בתקופת מלחמת העולם השניה, כאשר הישיבה גלתה מפולין לרוסיה, וילנה, קיידאן, קובה ולשנחאי, הנהיג מרן רבינו המשגיח זצ"ל את הישיבה יחד עם מרן רה"י הגר"ח שמואלביץ זצ"ל. על שולחנו עלו שאלות של חיים ומוות שנגעו למאות תלמידי הישיבה. פעמים מספר, ערך מרן המשגיח גורל הגר"א שעל פיו הכריע בשאלות קשות אלו.

המשגיח עמד בכל תוקף על קיום סדרי הישיבה ועודד את התלמידים שהיו פליטים ולא ידעו מה קורה עם בני משפחותיהם שנשארו באירופה המדממת. גם בחודשים המועטים שבהם התפלגה הישיבה לשלוש קבוצות בעיירות שונות, טרח המשגיח ועבר ממקום למקום כדי לעודד את רוח תלמידיו ולהדריך אותם בדרכי עבודת ה' בתקופה קשה זו.

בסיום המלחמה הגיע לאמריקה, שם התקבצו סביבו קבוצה מתלמידי הישיבה שקיבלו את הנהגתו והדרכתו. אולם המשגיח לא יכל לסבול את השהות באמריקה הגשמית ועלה לארץ ישראל כאשר חלק מתלמידיו מצטרפים אליו. בעלותו לירושלים התאחד שוב עם מרן רה"י הגרא"י פינקל זצ"ל ובמשך כחמש שנים כיהן כמשגיח בישיבה בירושלים.

לאחר פטירת משגיח ישיבת פוניבז', הגה"צ הרב דסלר זצ"ל, נקרא מרן המשגיח ע"י הרב מפוניבז' לשמש כמשגיח ישיבת פוניבז' בבני ברק. המשגיח נענה לקריאתו וכיהן כמשגיח בישיבה פוניבז' במשך כעשרים שנה.

מרן רה"י שה"ת הגאון הגדול רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל

שנת לידתו: תרס"ב
שנת פטירתו: תשל"ט
מקום לידה: סטוצ'ין
מקום קבורה: ירושלים

חיבוריו: שיחות מוסר

משחר ילדותו בלט הילד חיים באהבת התורה ובהתמדתו לילות כימים עם אביו בלימוד התורה. כך קנה מאביו את יסודות דרכי הלימוד.

בהיותו כבן שש עשרה בלבד התייתם מאמו ולאחר כחצי שנה גם מאביו. לפני פטירתו קרא לו אביו וביקש שידאג לאחיותיו ואחיו.

אחריותו חייבה אותו לפרנס את המשפחה. בימים היה עמל בשוק לפרנסת המשפחה ולאחר מכן היה עוסק בתורה לילות ארוכים. אחיותיו ואחיו נהגו לספר כי לא זכור להם שראו אותו ישן… באותם לילות היה כותב את חידושי התורה שעלו במוחו בשעות עמלו בשוק. על אותם ימים מרים קרא רה"י על עצמו את מאמר חז"ל "אף חכמתי עמדה לי – תורה שלמדתי באף נתקיימה לי".

המראות שחזה בשנותיו אלו נחרטו עמוק במוחו ומהם טיפח יסודות מוסריים נעלים.

באמצע אותה תקופה קשה, לפתע נקרא הגר"ח ע"י מרן הגר"ש שקאפ זצ"ל לבוא לגרודנא ולמסור שיעורים בפני תלמידי הישיבה. כשנשאל הגר"ש מה מצא דווקא באברך הציר מסטוצ'ין, ענה: אמנם יש עוד שמסוגלים לומר שיעורים, אך בכל אלה לא מצאתי מישהו שיוכל להחדיר בתלמידיו אהבת תורה כמו ר' חיים סטוצ'ינר. פעם אחרת אמר הגר"ש לתלמידי הגר"ח: יכולני לומר על רבכם, כי כשהייתי בגילו לא עמדתי בגובה קרסוליו בידיעת התורה. על אף גילו הצעיר תפרסם שמו של העילוי "ר' חיים סטוצ'ינר' בכל ישיבות אירופה.

באותן שנים השקיע מרן רבות בתורתו של הגר"ש שקאפ. היה שומע את כל שיעוריו ולאחר מכן היה מתנצח אתו על היסודות שנאמרו בהם עד להבנת הדברים לעומקם ולאמיתם. יחד עם הרבצת התורה המשיך בלימודו בהתמדה מופלאה. שכיח היה כי בבוקר אכל פת לחם עם דג מלוח, ולאחר מכן הי לומד שלושים שעות רצופות. מלבד העומק והיגיעה עצומה, היה לומד וחוזר מיד שוב ושוב על אותה נקודה עד שהדברים היו מזהירים ביושר הבנתם וטבועים במוחו.

באותה תקופה גוייס לצבא וחלפו חודשים עד שהצליחו לשחררו. אך מידי יום ראשון, כאשר ניתנה חופשה לחיילים, היה חומק מאין רואה בינות לצמחי גבוהה שצמחה בפאתי המחנה, שם חיכו לול תלמידיו, וכשהם מוסתרים בין השיחים היו מאזינים לשיעורו של רבם הנערץ.

לאחר כארבע שנים, החליט לעזוב את גרודנה ולעבור לישיבת מיר. הוא נפרד מרבו ומתלמידיו האהובים ונסע לישיבת מיר. אך לאחר מס' ימים 'גלה' לעיירה הקטנה אנטופולה, שם למד בחברותא בהתמדה עצומה במשך כחצי שנה עד שהגיעו שליחים של רה"י הגרא"י פינקל ושל המשגיח הגר"י לווינשטיין וקראו לו לבוא לישיבה. ר' חיים חזר לישיבת מיר, שם מצא תלמידים מישיבת גרודנה שציפו לרבם הנערץ, ומאז נקשר גורלו בגורלה של הישיבה עד סוף ימיו.

במיר התגלה ר' חיים המלוא הדרת תורתו, כאשר נוכחו תלמידי החכמים שבה כי הוא יודע בע"פ כלשונם את השו"ע עם נושאי כליו ואת כל ספרי האחרונים שהיו מקובלים בישיבות ליטא, כמו"כ התגלה כבקי בתנ"ך ובמדרשים והיה בקי ב'עזרת תורה' [-כינוי ל'אוצר הספרים'] של ישיבת מיר לפרטי פרטים, כאשר כל ספר חדש שהגיע לישיבה, ללא הבדל מי חיברו, היה לומדו בעיון ויודע את תוכנו לפרטי פרטים. הדברים היו אצלול כמונחים בקופסה ממש, עד שכאשר היה נשאל על נושא מסויים היה משיב "בעניין זה יש לעיין בשמונה עשרה מקומות" והיה מפרטם אחד לאחד מבלי להחסיר אף מראה מקום. כך היה גם ב'מהלכים' שייסד בסוגיא, היה מונה את מס' הקושיות ואת מס' הדרכים השונות שעלו לו בלימוד הסוגיא כמקריא מתוך קטלוג שום לפניו.

כאשר הגיע פעם למרן גאון רבי חיים עוזר זצוק"ל, קם בפניו הגרח"ע מלוא קומתו ואמר "'עזרת תורה' של ישיבת מיר הגיע".

לעתים מצאו אותו בוקר עומד בבית המדרש שקוע בספר שבו נפגש בבואו לצאת מבית המדרש בשעת לילה, ולעתים מצאו אותו ישן תחת אחד הספסלים לאחר שנרדם באפיסת כוחות תוך כדי לימודו.

במזגו הסוער, היה מהלך תוך כדי לימודו אנה ואנה בביהמ"ד, מכה בהתלהבות על הסטנדרים והספסלים בחיות והתלהבות. לפעמים מתוך סערת הלימוד היה מדלג בקלילות על הספסלים מרוב התלהבותו

עמלו בלימוד לא הסיח את נפשו גם משלמות המידות. בנפשו העדינה התחדשו יסודות המוסר שנכרו היטב בהנהגותיו. למרות המעמדות שנשמרו באדיקות בביהמ"ד של הישיבה בין הבחורים המבוגרים לצעירים, בחדרו קבע ר' חיים חברותות עם בחורים צעירים ועם בעלי כשרונות חלשים באמרו "איזה חסד אני יכול לעשות חוץ מללמוד עם מישהו בחברותא".

במיר התגלה ר' חיים המלוא הדרת תורתו, כאשר נוכחו תלמידי החכמים שבה כי הוא יודע בע"פ כלשונם את השו"ע עם נושאי כליו ואת כל ספרי האחרונים שהיו מקובלים בישיבות ליטא

קרבה מיוחדת הייתה לו עם המשגיח הגה"צ רבי ירוחם ליוואויץ זצוק"ל. המשגיח שזיהה את אישיותו המיוחדת קירבו מאוד. בכל שבת היה הר' חיים סועד על שולחנו של המשגיח ובכל מוצ"ש היה המשגיח מסתגר אתו בחדרו וביקשו שיחזור בפניו על כל מה שלמד בשבוע האחרון, כאשר המשגיח נושא ונותן אתו בדברים. בשיחות אלו קיבל הדרכות מיוחדות מהמשגיח באופן שלא זכו תלמידים אחרים. המשגיח היה גם השדכן בין ר' חיים לבתו של רה"י מרן הגה"ח רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל. אך כדי לזכות בבתו של רה"י היה על החתן לומר בפני רה"י בכל יום במשך שישה שבועות לפחות שנים עשר חידושים שונים בש"ס.

בשנת תרצ"ו מסר את שיעורו הראשון בישיבה, כאשר באופן יוצא דופן כל בני הישיבה מאזינים לשיעורו.

פרק מיוחד בחייו הוא הנהגת הישיבה בימי הזעם של השואה האיומה. ראה"י הגרא"י פינקל הפקיד את ראשות הישיבה בידי חתנו הגר"ח. ר' חיים שמר מכל משמר על הפיקדון. החלטות של חיים ומוות עלו על שולחנו ודרשו הכרעה. היסוד הראשון שייסד היה כי על כל הישיבה להישאר מאוחדת יחד. כך עברו את כל תלאות התקופה בנדודיה של הישיבה מפולין, לרוסיה, וילנא, קיידאן, שנחאי, כאשר מלבד תקופה קצרה מאוד שבה חולקה הישיבה לשלוש קבוצות, לכל אורך המלחמה נשארה הישיבה בשלמותה. לימים אמר בזה"ל: בעינינו ראינו, בדרך הנדודים ממיר, לאלה שהיו עם הישיבה לא אירע דבר וכולם יצאו מן הגלות האיומה בלי פגע, אך אלה שסרו מעט, אפילו רק כדי להיפרד מקרובים באיזו עיירה סמוכה בדרך ע"מ להצטרף מיד לישיבה, אלה לא שבו עוד…"

באותן ימים היה הגר"ח יחד עם המשגיח הגר"י לוינשטיין, רבם ומשפחתם של בני הישיבה, אשר רובם הגדול איבדו את בני משפחותיהם. כרה"י הוא דאג לכל מחסורם הגשמי והרוחני. ר' היה מופקד על הניהול הכספי של הישיבה והיה הנציג הרשמי מול השלטונות. פעמים רבות נאלץ להתייצב מול השלטונות, לעתים תוך מסירות נפש של ממש ואמירת וידוי, כדי לדאוג לקיומה של הישיבה סדרי לימוד קבועים ומסודרים ולהצלתו של כל אחד ואחד מתלמידיה.

הגרא"י פינקל הפקיד את ראשות הישיבה בידי חתנו הגר"ח. ר' חיים שמר מכל משמר על הפיקדון. החלטות של חיים ומוות עלו על שולחנו ודרשו הכרעה. היסוד הראשון שייסד היה כי על כל הישיבה להישאר מאוחדת יחד. כך עברו את כל תלאות התקופה בנדודיה של הישיבה מפולין, לרוסיה, וילנא, קיידאן ושנחאי

התעסקות זו דרשה ממנו להקדיש שעות רבות. באותם ימים נאנח באזני זוגתו הרבנית "מכל זה עוד אצא עם הארץ…".

לאחר סיום המלחמה, כאשר שהו תלמידי הישיבה באמריקה והתקבצו יחד, הגיע גם גר"ח לארה"ב. אולם, למרות הפצרות רבות כי ישאר באמריקה ויעמוד בראשות הישיבה, סירב בתוק ף ועל עם קבוצת בחורים לארץ ישראל לישיבה שאותה הקים חמיו מרן הגרא"י בירושלים. עם הגיעו לישיבה, חש ר' חיים כי הוא מחזיר פיקדון יקר שנמסר לו וכעת הוא מחזירו לחמיו בהתבטלות מוחלטת, ראש הישיבה הגרא"י. מאותו רגע משך את ידיו לחלוטין מכל התעסקות בניהול של הישיבה. מאותו רגע המשיך להשקיע את כל הווייתו רק בלימוד התורה, כפי שהיה טרם פרוץ המלחמה.

לאחר פטירת מרן הגרא"י, כאשר התמנה בנו הגאון רבי ביינוש לראש הישיבה, ראה בכל הגר"ח סימן כי התקבלה תפילתו שלא יצטרך עוד להתעסק בהנהלת הישיבה. כל ימיו החזיק טובה לגיסו הגר"ב על שנטל על עצמו את עול ראשות וניהול הישיבה.

מילדותו סבל יסורים. לקוי שמיעה היה וזמזום טורדני היה נשמע באזניו, בחלוף השנים אבד לו חוש השמיעה, לבו נחלש והוא סבל מבעיות רפואיות שונות. אך במסירות נפש מסר את שיעוריו תמידים כסדרן.

לאחר פטירת מרן המשגיח הגרח"ז פינקל זצ"ל, בהשפעת מרן רה"י הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל מילא הגר"ח את מקומו במסירת שיחות בישיבה. משיחות אלו זכה העם היהודי כולו לימים בספר 'שיחות מוסר'. בשיחותיו נפתח צוהר נוסף לגלות את נפשו הרגישה ושימת הלב ללמוד מכל הנעשה סביבו ואפילו מהמאורע הקטן ביותר.

תפילותיו המשתפכות מעומק הלב היו לשם דבר. היה מרבה להתפלל בכותל המערבי ובקברי צדיקים. ידועה מאוד תפילתו בקבר רחל אמנו, כאשר ביקש בתחנונים שתמשיך לבכות על בניה הנמצאים בצרה.

מרן רה"י הגאון הגדול רבי בנימין ביינוש פינקל זצוק"ל

שנת לידתו: תרמ"ה
שנת פטירתו: תש״ן
מקום לידה: מיר
מקום קבורה: ירושלים

חיבוריו:

נולד בעיירה מיר לאביו מרן רה"י הגה"ח רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל ולאמו הרבנית מלכה בת מרן רה"י ואב"ד מיר הגאון רבי אליהו ברוך קמאי זצוק"ל.

למד בישיבה אצל אביו, וניכר היה בכשרונו המיוחד לחדש חידושים נפלאים בכל מקצועות התורה, כאשר גדולי החכמים עומדים משתאים למשמע חידושיו. לאחר מכן שלחו אביו ללמוד אצל גדולי הדור החפץ חיים, ר' שמעון שקאפ והרב מבריסק.

בתחילת מלחמת העולם העולם השניה עלה עם אביו לארץ ישראל.

לאחר שהקים אביו את כולל מיר בא"י מינה את רבינו זצ"ל לעמוד בראש הכולל.

בשנת תש"א, כאשר שהו בני הישיבה בשנחאי, שלחו אביו אל החזון איש להבהיר את בעיית קו התאריך ביפן בקשר לשמירת השבת וצום יוה"כ של בני הישיבה השוהים בשנחאי. החזון איש התרשם עמוקות מכשרונותיו ומיראת השמים שלו, ומאז נקשרו נפשותיהם זו בזו והוא דבק בחזון איש עד הסתלקותו, ואף נשא לאישה את אחייניתו.

בשנת תשכ"ה, עם פטירת אביו, הוכתר לממלא מקומו בראשות הישיבה, וניהל גם אם את כל ענייניה הכספיים, תוך שהוא נזהר זהירות מופלגת מכל חשש אבק רבית, אפילו ע"י היתר עיסקא, גם כאשר הפסיד משום כך תרומות נכבדות לטובת הישיבה. לכן מידי יום צעד אל הבנק להפקיד את סכום הכסף המדויק הנצרך לאותו יום.

בהתמדתו העצומה קנה בקיאות מופלאה בש"ס, אך בחכמתו ניסה להסתיר את ידיעותיו.

כל ימיו נהג בצניעות ובענווה מופלאה, ומרן הרב שך זצ"ל כינה אותו "גאון בהצנע לכת". התאמץ בכל כוחו שלא להתבלט, נחבא אל הכלים, האיר פניו לכל אדם ושמח בשמחת הזולת. מנגד, דאג להבליט את רבני הישיבה האחרים בפני בני הישיבה.

תחת שרביט הנהגתו גדלה הישיבה באיכות ובכמות ומספר התלמידים בה הגיע לכ-1500, ובכך הפכה הישיבה למקום תורה הגדול בעולם.

הגה וטיפח את חבורת 'דף ליום' בישיבה ותבע ידיעות בכל סוגיא בש"ס עד שבכל נושא שידברו אתו יוכל להשתתף ולהוסיף על האמור.

כל ימיו נהג בצניעות ובענווה מופלאה, ומרן הרב שך זצ"ל כינה אותו "גאון בהצנע לכת". התאמץ בכל כוחו שלא להתבלט, נחבא אל הכלים, האיר פניו לכל אדם ושמח בשמחת הזולת. מנגד, דאג להבליט את רבני הישיבה האחרים בפני בני הישיבה.

מרן רה"י הגאון הגדול רבי נחום פרצוביץ זצוק"ל

שנת לידתו: תרפ״ג
שנת פטירתו: תשמ״ז
מקום לידה: ליטא
מקום קבורה: ירושלים

חיבוריו:

נולד בכ' באדר תרפ"ג לאביו הגאון רבי ארי תבי זצ"ל, אב"ד העייר טראקי בליטא.

כבר בילדותו בלט בכשרונותיו ברוכים. בגיל חמש ידע בע"פ את כל חמשה חומשי תורה ובגיל שמונה את כל התנ"ך.

כבן תשע בלבד לקחו אביו ללמוד בישיבת ראמיילס. בהגיעם לישיבה מסר אחד מרבניה שיעור בסוגיית 'תגרי לוד', הילד נחום הקשה והתווכח במהלך השיעור וכל הנוכחים נדהמו מידיעותיו וסברותיו. כך התקבל לישיבה ושקע בלימוד התורה עד שהיה שוכח לאכול ולדאוג לצרכיו הגשמיים. אביו ביקש מבחור מבוגר בישיבה שישגיח עליו שיאכל וישתה בזמן.

בגיל י"ב עבר ללמוד בברנוביץ' אצל גאון רבי אלחנן וסרמן שהתפעל ממנו וחבבו מאוד. למרות גילו הצעיר, היה מדבר עם ר' אלחנן בלימוד, דבר שגם בחורים מבוגרים בישיבה היו נרתעים מאוד מפניו.

בגיל י"ד שלחו אביו ללמוד בקמניץ אצל הגאון ר' ברוך בער.

ברוב עמלו ושקידתו, לא היה בידו זמן אפילו לפשוט את בגדיו בלילה לבגדי שינה.

בקיץ תרצ"ט, בהיותו בן שש-עשרה, שלח אביו ללמוד במיר. למרות גילו הצעיר, היה מדבר בלימוד עם הבחורים המבוגרים, דבר שלא הי מקובל בישיבה, וכינוהו "העילוי מטראקי". מאז לא נפרד מהישיבה עד סוף חייו.

רה"י הגאון רבי חיים שמואלביץ שם עינו עליו ולקחו מיד כחתן לבתו.

בקיץ תרצ"ט, בהיותו בן שש-עשרה, שלח אביו ללמוד במיר. למרות גילו הצעיר, היה מדבר בלימוד עם הבחורים המבוגרים, דבר שלא הי מקובל בישיבה, וכינוהו "העילוי מטראקי". מאז לא נפרד מהישיבה עד סוף חייו.

בשנות מלחמת העולם השניה נדד עם הישיבה בכל נדודיה. לאחר המלחמה נענה לקריאת מרן הגרא"י ועלה לישיבה בארץ ישראל.

בשנת תשכ"ה ביקשו רה"י הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, אשר היה הקם בפניו כשנכנס לביהמ"ד, למסור שיעור כללי בישיבה.

היה מצטט את דברי רבותיו עוד מימי ילדותו מילה במילה, כאילו רואה אותם מול עיניו.

היה מופלא במידת הענווה וסירב לשבת בכותל המזרח בישיבה וגם בשמחות וכד'.

בשנת תש"ל נחלה במחלה קשה, אך המשיך בסדרי לימודו ובשיעוריו כרגיל. גם כשהחמירה מחלתו והיו לו ייסורים נוראים, הייתה ארשת של שמחה על פניו. היה אומר כי אדם שפניו עצובות הוא 'מזיק ברשות הרבים'. כשגברו ייסוריו יותר, נבצר ממנו מלהגיע לישיבה במשך כחצי שנה, עד שרה"י הגאון רבי ביינוש פינקל נתן לו דירה בסמיכות לביהמ"ד. מיד עם בואו לדירה החדשה נכנס לביהמ"ד והתיישב ללמוד בבכי של התרגשות.

מרן רה"י הגאון הגדול רבי נתן צבי פינקל זצוק"ל

שנת לידתו: תש"ג
שנת פטירתו: תשע״ב
מקום לידה: שיקגו
מקום קבורה: ירושלים

חיבוריו:

נולד בו' אדר שני תש"ג בשיקגו לאביו הרה"ג אליהו מאיר זצ"ל נכדו של הסבא מסלבודקה שעל שמו נקרא 'נתן צבי'.

בילדותו למד בביה"ס התורני בשיקגו ולאחר מכן בתיכון היהודי במקום שנוהל ברוח בעלי הבתים של אמריקה באותה תקופה. הוריו לא הסתפקו בלימודים בבתי הספר ושכרו עבור בניהם מלמדים פרטיים. אחד מהם היה הגה"צ רבי יהושע לוינסון זצ"ל אשר היה המשבח את השגיו של רבינו, אך יחד עם זאת החדיר בו את האמרה שליוותה אותו כל ימיו 'אם תתאמץ תוכל להצליח יותר'.

בקיץ תשי"ז, כשהיה בן ארבע עשרה, נסע עם הוריו לביקור בארץ ישראל. שם בקרו את הדוד הגדול מרן רה"י הגרא"י פינקל זצוק"ל. מרן הגרא"י הרבה להשתעשע עם הנער נתן צבי והתרשם ממנו מאוד. בערב ראש השנה, כאשר באו לתברך בברכת השנים, קרא להם רה"י לחדרו והפציר בהם להשאיר את הנער נתן צבי בישיבה לשנה אחת. ההורים ניסו להסביר כי הנער באמצע לימודי התיכון וכי הוא עדיין צעיר מידי, אך רה"י חזר והפציר כי ישאירן אצלו את הנער לשנה אחת.

ההחלטה הייתה קשה מאוד. בראש השנה התפללה האם בישיבה ושמעה את קריאת התורה בפרשת עקידת יצחק ולידה ישבה הנערה רבקה שמואלביץ [לימים הרבנית אזרחי ע"ה] אשר הרחיבה בפניה באנגלית את מסירות נפשו של אברהם אבינו. באותה שעה חשבה האם: "אם אברהם הסכים להקריב את בנו גם אני אקריב קרבן קל בהרבה ואשאיר את בני בישיבה לשנה אחת.

נתן צבי נשאר בישיבה עד סוף זמן חורף. הוא גר אצל מרן רה"י אשר קדיש משנו לטובת צמיחתו של הנער. רה"י למד אתו חברותא בעצמו וסידר לו חברותות נוספות מבחירי תלמידי הישיבה, כאשר הוא מדריך אותו איך ללמוד ולחזור על מה שלמד כדי שייחרטו הדברים במוחו. הנער הצעיר השקיע את כל כחו ומרצו בלימוד וקנה קניין נצחי במסכת בבא קמא ואת טעם מתיקות הלימוד.

כאשר חזר לשיקגו ניכר השינוי בהליכותיו האציליות. חבריו שמעו לראשונה את השאיפה להשקיע את החיים בתורה והדבר השפיע גם על כמה מהם. לאחר סיום לימודיו בתיכון עבר ללמוד ב'בית מדרש לתורה' בשיקגו.

מרן רה"י הגרא"י הרבה לשלוח מכתבים להוריו שהיו פועלים לטובת הישיבה. במכתביו הבה לשאול אודות נתן צבי וביטא את געגועיו אליו ואת ציפייתו כי ישוב ללמוד בישיבה בירושלים. אולם, החלטה מעין זו, לעזוב את הוריו האמידים והשפע האמריקאי, הייתה קשה מאוד בימים ההם. בפרט שרבינו היה נער מקובל מאוד בחברה אהוב מוערך ומצליח בעיני רבותיו. שבעתיים היה קשה הדבר להוריו, לשלוח נער צעיר לבדו ללמוד בירושלים. נוסף על כך המצב הביטחוני הרעוע באותם ימים וקרבתה של הישיבה לגבול הירדני.

אולם, לבסוף גברה תשוקתו של הנער ללמוד דוקא בישיבה ובהסכמת הוריו הוא נסע שוב לישיבה בקד' בתחילת זמן קיץ תש"כ.

קשה מאוד הייתה הסתגלותו לישיבה. מלבד הריחוק מהוריו, הוא היה גם התלמיד היחיד מארה"ב ולא היה רגיל לפשטות ולדלות של הישיבה. אולם תשוקתו ללמוד ולהתעלות יחד עם התמסרותו של מרן רה"י הגרא"י הם שעמדו לו לצלוח את כל הקשיים ולגדול בתורה.

מרן רה"י הגרא"י התמסר לטובת צמיחתו בתורה. הוא סידר לו את טובי תלמידי הישיבה כחברותות שילמדו את הנער תורה, מוסר והליכות של בן תורה. עד סוף ימיו רבינו ראה את החברותות שלו כרבותיו והכיר להם טובה. ביניהם היו הגאונים: ר' חיים קמיל [בו ראה רבינו את רבו המובהק עד סוף ימיו], ר' יוסף שטרן,ר' יהושע קורלנסקי, ר' חיים ברים, ר' ארי' פינקל ועוד. רה"י היה מתעניין באופן תדיר על התקדמותו, היה מזמין אותו בשבת לסעוד על שולחנו ומבקש ממנו לומר חידוש שהתחדש לו באותו שבוע תוך שהוא לא מסתיר את התפעלותו לא רק מחידושיו אלא גם מאהבת התורה הבוקעת ממנו. יחד עם הדרכתו בלימוד, עמד רה"י גם על הדרכתו בהנהגות שבין אדם לחבירו ודרש ממנו לנהוג כאדם גדול לפנים משורת הדין.

קשה מאוד הייתה הסתגלותו לישיבה. מלבד הריחוק מהוריו, הוא היה גם התלמיד היחיד מארה"ב ולא היה רגיל לפשטות ולדלות של הישיבה. אולם תשוקתו ללמוד ולהתעלות יחד עם התמסרותו של מרן רה"י הגרא"י הם שעמדו לו לצלוח את כל הקשיים ולגדול בתורה.

במכתביו להורי רבינו הרבה מרן הגרא"י לשבח את התעלותו של בנם. באחד ממכתביו אף כתב "הנהו כבר גדול בתורה, מחדש חידושים בפנינים יקרים ומיועד להיות ולשמש כראש ישיב בע"ה…". במכתב אחר מתייחס רה"י להצעות השידוכין שתחילו להגיע וכותב כי הוא מקווה להשאירו במשפחה ולשדכו עם אחת מנכדותיו כאשר יגדלו קצת.

תורתו של רבינו הייתה 'תורת חסד'. בכל הזדמנות חיפש לעשות חסד עם חבריו לביהמ"ד. הוא היה מסדר חברותא לכל נצרך, וכאשר לא מצא חברותא מתאים לתמיד היה מקדיש זמן מסויים ביום ללמוד אתו בעצמו. בכל ליל שישי היה לומד עד הבוקר והיה קונה מכספו כיבוד לשאר הלומדים ובימי ביה"ז היה מארח בחדרו בחורים מישיבות אחרות שלא היה להם היכן להיות.

בהיותו בן עשרים הציע מרן הגרא"י את רבינו כחתן לנכדתו, בת בנו הגאון רבי ביינוש זצ"ל. כך הוא הגשים את שאיפתו לשדכו עם אחד מנכדותיו. ביום חופתו הציע לו מרן רה"י שיקבל על עצמו ללמוד בכל יום לפחות י"ב שעות ובשישי ובשבת לפחות י"ח שעות. באחד ממעמדי הסיומים של אחת מה'חבורות' בישיבה שנערכה בביתו, סיפר רבינו כי זכה לעמוד בקבלה זו גם בימים קשים, כגון בימים שבהם השיא את ילדיו. לשם כך נדרש לפעמים חשבון מדוייק ולעתים אף להשלים שעות, לשם כך הוא היה מדבר או חושב בלימוד בדרכו או כשהיה באירועים וכד', כך היה שקוע כולו בלימוד.

רבנו ייקר את זמנו מאוד. לפני תחילת כל זמן היה מתכנן לפרטי פרטים את סדר לימודו כדי לנצל את הזמן היטב, כמה יספיק בלימודו ועל איזה דברים שלמד בעבר יחזור. בסדר וביסודיות כאלו הוא למד כל סוגיא לעומקה לפרטי פרטים עד שהייתה מסודרת וברורה לו לחלוטין.

מנערותו הייתה לו קביעות ללימוד בספרי מוסר. בענוותנותו הרבה היה מפרסם חידושים מתורתו בעילום שם או שהיה כותב: הרב בש"א, כשכוונתו "בן שרה איטא". גם בניהול הישיבה נהג בענווה יתירה, שמע וכיבד גם דעתם של אחרים ורק לאחר מחשבה היה מחליט כיצד לנהוג. פעם התבטא כי רה"י יושב ב'מזרח' כדי שארון הקודש יזכיר לו להתנתק מ'נגיעות' ולעשות את מעשיו לשם שמים, כך הייתה הנהגתו בכל ענין וענין.

היה קשור בכל נימי נפשו לרבותיו ראשי הישיבה הגאונים: הגרא"י פינקל, הגר"ח שמואלביץ, חותנו הג"ר ביינוש פינקל והגר"נ פרצוביץ. היה שותה בצמא את שיעוריהם ודלה מתורתם ככל יכולתו. את שעורי הגר"נ פרצוביץ לא יכל לשמוע, שכן באותו זמן היה הוא מוסר את שיעורו, אך מיד לאחר השיעור היה מקשיב להקלטה וחוזר על השיעור בפני מישהו אחר.

מספר שנים לאחר נישואיו החל למסר שיעור יומי בישיבה. מאז ועד סוף ימיו התמסר לכל אחד ואחד מתלמידיו באהבת אב והיה דואג הן להתקדמותו הרוחנית, כל אחד לפי רמתו, והן למצבו הגשמי. תלמידיו הרבים החזירו לו את אהבתם והיו קשורים אליו גם שנים רבות אחרי שכבר עזבו את הישיבה, כאשר כל אחד מרגיש כי אותו מחבב רבינו באופן מיוחד.

בשנת תשמ"ב ביקש רה"י הגר"ב פינקל מרבינו למסור בנוסף על השיעור בעיון גם שיעור יומי ללומדי חברת 'דף ליום'. בשיעור זה המסר רבינו את עיקרי שיטות הראשונים והאחרונים בכל סוגיא כשהוא שוזר בדבריו בקצרה מערכות שלמות ומעמיד בכל המסכת את דברי הראשונים לשיטתם.

עוד כמה שנים לפני שנת תשמ"ז תקפו את רבינו חולשה וכאבי ראש עזים, אולם בגבורתו הרבה המשיך בסדרי לימודו ושיעוריו כרגיל. בשנת תשמ"ז התברר כי הוא חולה במחלת הפרקינסון ל"ע, המחלה גורמת לניוון שרירים ולתנועות לא רצוניות. רבינו אזר את כל כוחותיו הפיזיים והנפשיים והחליט כי לא יכנע למצבו הבריאותי. הוא לא ויתר במאומה ובמסירות נפש עילאית המשיך באמירת שיעוריו, להגיע לתפילות בישיבה ואת סדרי לימודו. רבינו התגבר על הבושה מהרעידות והתנועות הלא רצוניות, התגבר על הייסורים וכאבי הראש העזים שפקדו אותו ודבק בתורה הקדושה במסירות נפש שאין לתאר, כאשר רק בלימוד הוא מוצא מרגוע לנפשו תוך כדי ייסוריו. קושי נוסף אתו נאלץ להתמודד הוא להיעזר בזולת, הדבר נגד את הנהגתו שלא להטריח ארים כלל. אך גם בתקופת מחלתו לא ויתר רבינו לעצמו ונמנע ככל יכולתו מלהיעזר באחרים חוץ ממקרים שלא הייתה ברירה בידו. דווקא בתקופת מחלתו התגלה במלוא עוזו והדרו ופרצה ממנו אהבת התורה, אהבת לומדי התורה והרצון העז להגדיל תורה ולהאדירה.

רבנו ייקר את זמנו מאוד. לפני תחילת כל זמן היה מתכנן לפרטי פרטים את סדר לימודו כדי לנצל את הזמן היטב, כמה יספיק בלימודו ועל איזה דברים שלמד בעבר יחזור. בסדר וביסודיות כאלו הוא למד כל סוגיא לעומקה לפרטי פרטים עד שהייתה מסודרת וברורה לו לחלוטין.

בשנת תש"ן התמנה רבינו למלא את מקום חותנו בראשות הישיבה. רבינו שעד אותו יום היה שקוע במעמקי בית המדרש מצא את עצמו לפתע צריך לדאוג גם לקיומה הכלכלי של הישיבה. מאותו רגע הוא נטל על עצמו את התפקיד בכובד ראש ובאחריות רבה. הוא ראה את עצמו כשליח של זקניו ורבותיו ראשי הישיבה להמשיך את עולם התורה בישיבה.

מאותו רגע הוא לא נח ולו לרגע קט מהעול הרובץ על כתפיו. מלבד המשך מסירת השיעורים והדאגה לכל תלמיד ותלמיד כבנו, הוא לא נח ולא שקט לרגע מלפעול להרבות תורה. יחד עם זאת התמסר באהבה רבה לכל תלמיד ותלמיד בישיבה. כאשר הבחין בבחור שמעונין ללמוד תורה היה מקבלו בשמחה לישיבה, גם אם היה מדובר בבחור שלישיבות אחרות הייתה סיבה שלא לקבלו. לאחר שקבל בחור כזה לישיבה, היה מקרבו ומדריכו איך להתעלות בלימוד שלב אחר שלב ופעמים רבות אף היה קובע קובע אתו חברותא בעצמו.

למרות גופו השבור, נסע ברחבי העולם על מנת לקיים את הישיבה ולהרחיב. מסירות נפשו ופניו המאירות באור מיוחד משכו אחריו עוד ועוד בני תורה שבאו להסתופף בצל תורתו בישיבה. גם נדיבים בעלי ממון אשר ראו את מסירות נפשו נדבקו בהתלהבותו הרבה ולא יכלו לעמוד מנגד. כך החל רבינו לפתוח בתי מדרשות נוספים. בתחילה הוא דאג להרחבת בית המדרש הגדול של הישיבה ולאחר מכן עתח בתי מדרש נוספים אחד אחרי השני כדי שלא יחסר מקום לאף בחור או אברך שמעוניין ללמוד תורה.

בבניית בנייני הישיבה ראה רה"י עניין קדוש. הוא היה מעורב בכל פרט בתכנון ואף טרח להגיע בעצמו לחוץ על דוושת היציקה בעת יציקת היסודות לבנייני הישיבה החדשים. כך התרחבה הישיבה תחת הנהגתו עד שלמדו בה כשבעת אלפים תלמידים.

אך רה"י לא הסתפק בכך, והמשיך בהגדלת עולם התורה כאשר הוא פותח כוללים בביתר עילית, מודיעין עילית, רמת שלמה ובבית שמש, ישיבה קטנה וגולת הכותרת הייתה הקמתה של ישיבת מיר ברכפלד, אשר מתכנני העיר לא העלו בדעתם כי חלומו של ראש הישיבה לפתוח במקום ישיבה לאלפי תלמידי יתממש, אך אף אחד לא יכל לעמוד בפניו, הקצו לשם כך את מלוא השטח שביקש, ואכן קמה וניצבת במקום הישיבה המעטירה אשר השפיעה מאורה על כל האזור.

באהבתו העזה לתורה ולומדיה סייע מרן רבות גם לישיבות אחרות. היה משתדל עבורם בגיוס כספים גם כאשר לא היה בידו די כסף לישיבתו שלו, משום שבאהבת התורה שלו אין הבדל בין התורה בישיבתו שלו לתורה בישיבה אחרת.

מרן רה"י נלב"ע בחטף ביום י"א במרחשוון תשע"ב, כאשר למרות המצב הכלכלי הקשה שבו הייתה שרויה הישיבה באותה תקופה, רבינו היה בשיא פריחתו ופריחת הישיבה הקד'.

מרן רה"י הגאון הגדול רבי אריה לייב פינקל זצוק"ל

שנת לידתו: תרצ"א
שנת פטירתו: תשע"ו
מקום לידה: תל אביב
מקום קבורה: ירושלים

חיבוריו: "הר יראה"

נולד בי"ד מנחם-אב תרצ"א לאביו הגדול, מרן המשגיח הגה"צ רבי חיים זאב פינקל זצ"ל בנו בכורו של מרן רה"י הגרא"י פינקל זצ"ל.

בילדותו, עת התגורר בתל-אביב, כיוון שלא ת"ת שכר לו אביו מלמד שילמד אתו יחד עם עוד מס' ילדים. לאחר מכן למד במכינה של ישיבת 'היכל התלמוד' בת"א שאביו היה ממקימיה. מעט לאחר הגיעו לבר-מצוה נכנס ללמוד בישיבת פוניבז' והיה מראשוני תלמידיה, בנוסף היה הולך לקבל תורה בישיבת סלבודקה מפי הגרי"א שר זצ"ל.

בשנת תשי"ד, לאחר שהתמנה אביו למשגיח בישיבת מיר, עבר ללמוד בישיבה הקד'.

בהיותו נער צעיר התייתם מאמו. זקנו, מרן רה"י הגרא"י פינקל קרבו מאוד ואף למד אתו בחברותא שנים ארוכות. כמו"כ למד בחברותא עם דודו מרן רה"י הגר"ח שמואלביץ ועם מרן רה"י הגר"נ פרצוביץ, שהעיד כי למד מיושר שכלו של ר' אריה איך ללמוד גמ' כראוי והיה שולח בחורים צעירים ללמוד ממנו דרך בלימוד.

לאחר נישואיו, בשנת תשי"ג, החל למסור את שיעוריו הבהירים בישיבה, אותם מסר למעלה משישים שנה, עד התקופה האחרונה לחייו.

בשנת תשכ"ה נפטר בחטף אביו מרן המשגיח זצ"ל. מרן רה"י הגר"ח שמואלביץ ביקש מר' אריה למסור שיחות בישיבה במקום אביו. אולם, במקום לקבל את התפקיד, הצליח מרן לשכנע את רה"י שהוא ימסור שיחות בישיבה. מאז החל הגר"ח למסור את שיחותיו ולימים ערך הגר"א את הספר 'שיחות מוסר'.

כאשר חלה מרן רה"י הגר"נ פרצוביץ זצ"ל, ביקש מרן רה"י הג"ר ביינוש פינקל זצ"ל מר' אריה כי ימלא את מקומו במסירת השיעורים.

לאחר הסתלקות מרן רה"י הגרח"ש החל מרן הגר"א למסור את שיחותיו בישיבה, אותן מסר בקביעות עד התקופה האחרונה לחייו. שיחותיו נכנסו ללב השומעים אשר חשו כי דבריו יוצאים מן הלב וכי כל דבריו הם רק דברים שהוא עצמו כבר עבד עליהם ומקיימם. הרבה לדבר על בין אדם לחבירו, על קרבת אלקים ואהבת הבורא, וכל רואיו הכירו בו כי הוא שלם במידות אלו.

תפילותיו המרטיטות בקעו מעמקי לבו בנעימות והשתפכות הנפש. היה ש"ץ בהיכל הישיבה לתפילת מוסף בימים הנוראים במשך עשרות שנים, עד שנתו האחרונה.

בענוותנותו המופלאה הכניע את עצמו בפני ראשי הישיבה זצ"ל ושיבלחט"א, ,למרות שהיה מבוגר מהם.

תפילותיו המרטיטות בקעו מעמקי לבו בנעימות והשתפכות הנפש. היה ש"ץ בהיכל הישיבה לתפילת מוסף בימים הנוראים במשך עשרות שנים, עד שנתו האחרונה.

עם פתיל הישיבה במודיעין עילית התבקש ע"י מרן רה"י הגרנ"צ פינקל זצ"ל לעמוד בראשות הישיבה שם. הגר"א קיבל עליו את המשימה בהכנעה גמורה ועד יומו האחרון עמד בראשות הישיבה שם כשהוא מוסר שיעורים ושיחות ומשפיע מהודו, תורתו וחכמתו על תלמידיו.

השתתפותו עם הזולת הייתה מופלאה. שמחת האחר הייתה שמחתו ובצער האחר היה לבו נמס בקרבו מצער ומנשיאה בעול עם חברו.

מרן רה"י הגאון הגדול רבי רפאל שמואלביץ זצוק"ל

שנת לידתו: תרח״ץ
שנת פטירתו: תשע״ו
מקום לידה: מיר
מקום קבורה: ירושלים

חיבוריו: "שיעורי רבי רפאל"

נולד בשנת תרח"צ בעיירה מיר לאביו מרן רה"י שה"ת הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל. מצד אביו היה נינו של הסבא מנובהרדוק ומצד אמו נכדו של הסבא מסלבודקה.

בעודו ילד קטן נדד עם משפחתו יחד עם כל בני הישיבה בכל הגלויות שגלתה הישיבה בימי השואה האיומה, עד שבגיל תשע עלה עם בני משפחתו לארץ.

אביו הגדול אשר ראה את כשרונו המיוחד טפחו וכיוון אותו הדרך הלימוד. עוד לפני שנעשה בר-מצוה הכניסו אביו ללמוד בישיבה הקד', דאג לו לחברותות מבחירי הישיבה ולמד אתו בעצמו בחברותא, לימוד זה נמשך שנים ארוכות עד לפטירת אביו זצ"ל. יחד למדו את רוב מסכתות הש"ס ואת סדרי זרעים וטהרות, כאשר מידי שבת היה נבחן אצל זקנו מרן רה"י הגרא"י פינקל זצ"ל.

בשנת תשכ"ג נשא לאישה את זוגתו הרבנית שתבלחט"א, בת ראש ישיבת 'חברון' הגאון רבי אברהם פרבשטיין זצ"ל, וכבר בשנת תשכ"ה התבקש ע"י חמיו למסור שיעורים בישיבת חברון, כאשר במקביל היה מוסר שיעורים בישיבת 'קול יעקב'.

לאחר פטירת אביו רה"י נקרא למלא את מקומו בראשות הישיבה והחל למסור את שיעוריו בישיבה הקד'. עמל רבות בהכנת שיעוריו העמוקים ובסידורם כדי לאמרם בבהירות. בסברתו הישרה היה מייסד יסודות איתנים ועמוקים והיה שוזר אותם להבנת הסוגיא כולה מכל היבטיה.

עוד לפני שנעשה בר-מצוה הכניסו אביו ללמוד בישיבה הקד', דאג לו לחברותות מבחירי הישיבה ולמד אתו בעצמו בחברותא, לימוד זה נמשך שנים ארוכות עד לפטירת אביו זצ"ל. יחד למדו את רוב מסכתות הש"ס ואת סדרי זרעים וטהרות, כאשר מידי שבת היה נבחן אצל זקנו מרן רה"י הגרא"י פינקל זצ"ל.

במקום גדלותו שם נגלתה ענוותנותו, כאשר לעתים כשהיה נשאל שאלה בשיעור, היה חושב מספר שניות, לאחר מכן היה כותב לעצמו מיד את השאלה ואומר כי לא חשב על כך קודם.

שלם המידות היה מרן. בענוותנותו לא הניח שיכבדו אותו וסירב להשתמש בתלמידיו.

תלמידים רבים הגיעו להתייעץ עמו בכל ענייניהם כשהם נהנים ממנו עצה ותושיה. כאשר היה שומע צרה ניכר היה כי הוא משתתף בצער הזולת ולעתים דמעות זלגו מעיניו.

בשנותיו האחרונות, כשהוא בשיא כוחו בהרבצת התורה תקפה אותו מחלה קשה אשר נלהה ממנו את כח הדיבור ולאחר מכן שיתקה את גופו כליל ועד סוף ימיו ייסורי גוף ונפש נוראיים.

מורנו הגאון רבי משה בהגרח"ז פינקל זצוק"ל ר"מ בישיבה

שנת לידתו: תרצ"א
שנת פטירתו: תשס"א
מקום לידה: תל אביב
מקום קבורה: ירושלים

בנו של מרן המשגיח הגה"צ רבי חיים זאב זצ"ל ונכדו של מרן ראש הישיבה הגאון החסיד רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל.

משנות ילדותו גדל בצילו של אביו זצ"ל ודבק בהליכותיו, במידותיו הנאצלות ובצניעותו. כך ינק אל קרבו את השאיפה להתעלות בתורה ובעבודת הי"ת.

בצעירותו למד בישיבת 'אור ישראל' ואח"כ בישיבות הגדולות סלבודקה ופוניבז'. לאחר מכן עבר ללמוד בישיבת מיר, שם דבק בזקנו מרן רה"י הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל ובדודו מרן רה"י הגאון רבי חיים שמואלביץ זצוק"ל, ואף למד עמם בחברותא שנים ארוכות.

בהגיעו לפרקו נשא לאישה את נכדתו של הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין זצ"ל והצטרף לבחירי האברכים בכולל של ישיבת 'חברון'. כבר באותה תקופה החל למסור שיעורים בישיבת 'חברון'.

בשנת תשכ"ד, התבקש ע"י מרן רה"י רא"י פינקל זצ"ל למסור 'חבורה' שבועית בישיבה. ולאחר מספר שנים בהן נמשכו לשיעוריו תלמידים רבים ששתו בצמא את תורתו, התמנה לר"מ בישיבה ומסר את שיעוריו במשך כ-40 שנה.

היה נודד בחו"ל למען החזקת הישיבה. בשל מאור פניו, צניעותו ופקחותו, נקשרו אליו תורמים רבים אשר הרימו תרומתם הנדיבה לטובת הישיבה הקד'.

אודות לפועלו למען הישיבה הקד' התאפשרה הרחבת בית המדרש המרכזי של הישיבה, כאשר רבי משה דואג לתמכין דאורייתא שיאפשרו את המלאכה.

מורנו הגאון רבי אליהו ברוך פינקל זצוק"ל ר"מ בישיבה

שנת לידתו: תש״ח
שנת פטירתו: תשס"ח
מקום לידה: ירושלים
מקום קבורה: ירושלים

חיבוריו: שיעורי רבי אליהו ברוך

נולד בשנת תש"ח לאביו הגאון רבי משה פינקל זצ"ל, בנו של מרן רה"י הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל.

בילדותו הרבה להיות בצל קורתו של זקנו מרן הגרא"י זצ"ל, אשר חיבבו מאוד.

מעט לאחר שהגיע לגיל מצוות קיבל אותו זקנו, מרן רה"י הגרא"י פינקל, ללמוד בישיבה. רה"י אף ביקש מהגאון רבי חיים קמיל זצ"ל שילמד עם נכדו בחברותא. רק אליהו ברוך דבק בו וכל ימיו ראה את עצמו כתלמיד של הגר"ח קמיל.

כמו"כ התקרב מאוד לדודו, מרן רה"י הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל ולמרן רה"י הגאון רבי נחום פרצוביץ זצ"ל, אשר איתו אף למד בחברותא את הש"ס כולו וראה בו את רבו המובהק.

בהיותו כבן י"ט שנים עבר ללמוד בישיבת פוניבז'. גם בישיבת פוניבז' התקרב והתחבב על רבני הישיבה, רה"י הגאון רבי שמואל רוזובסקי זצ"ל והגאון רבי מרדכי שלמה ברמן זצ"ל, שהעריכו מאוד את שקיעותו בלימוד ואת כשרונותיו. בתקופה זו התקרב גם למרן הסטייפלר זצוק"ל והיה מדבר אתו רבות בלימוד. בדרך לימודו דייק אחר הבנת כל דבר ודבר ולא הניח עד שהבינו עד תום.

לאחר מספר שנים חזר ללמוד בישיבת מיר והשתתף באופן קבוע בשיעורו של רבו המובהק מרן רה"י הגר"נ פרצוביץ זצ"ל.

כאשר הפסיק מרן הגר"נ פרצוביץ זצ"ל למסור את שיעורו בעקבות מחלתו, החל מורנו ר' אליהו ברוך למסור את שיעורו בפני תלמידי הישיבה. במתק לשונו, בשמחת התורה שפרצה ממנו ובהארת פניו, נמשכו אחריו מאות מבני הישיבה אשר היו שומעים את שיעורו מידי יום. מסירותו לתלמידיו הייתה עד אין קץ. לעתים יכל לשבת עם תלמיד שעות ארוכות ללבן סברא בבהירות ולתת לו מתיקות וטעם בלימוד, ופעמים אחרות היה יושב אתו זמן ממושך בעצה ותושיה בענייני שידוכים או שאר ענייני חולין. את שיעורו זה מסר עד יומו האחרון עת עלה בסערה השמיימה.

מרן המשגיח הגאון הצדיק רבי חיים זאב פינקל זצוק"ל

שנת לידתו: תש״ח
שנת פטירתו: תשכ"ה
מקום לידה: מיר
מקום קבורה: ירושלים

חיבוריו:

נולד בעיירה מיר לאביו הגדול, מרן רה"י הגה"ח רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל.

בהיותו בן תשע חלה בשיתוק ילדים. כיוון שהרופאים לא מצאו מזור למחלתו, הדפיס אביו את ספר 'קצות החושן' כסגולה לרפואתו. הסגולה פעלה את פעולתה ובדרך נס התרפא בנו.

בכשרונותיו הברוכים, כבר בהיותו נער צעיר נכנס ללמוד בישיבה במיר אצל אביו מרן רה"י הגה"ח רבי אליעזר יהודה פינקל זצוק"ל. לאחר מספר שנים נסע לבריסק והיה מראשוני תלמידיו של מרן הגרי"ז זצוק"ל. לאחר מכן עלה לארץ הקודש ונכנס ללמוד בישיבה אצל זקנו, מרן הסבא מסלבודקה זצוק"ל, בחברון, שם היה בן בית אצל זקנו הסבא ושימש אותו ואת הרבנית ע"ה. שם קנה את דרך המוסר והשתלם במידות נאצלות.

בזמן פרעות תרפ"ט בחברון שהה אצל רה"י הגרמ"מ אפשטיין זצ"ל וניצל בדרך נס. לאחר הפרעות עבר לירושלים.

בשנת תרצ"א הקים בשליחות אביו יחד עם כמה תלמיד חכמים נוספים את ישיבת 'היכל התלמוד' שהייתה מרכז התורה הראשון בתל-אביב ועמד בראשות הישיבה.

בנוסף פעל רבות בקרב בני נוער פליטים שהגיעו לאחר השואה האיומה לארץ, על מנת להכניס אותם ללמוד בישיבה. לשם כך פתח בתל אביב ישיבה נוספת שנקראה 'פליטת סופרים'.
בשנת תשי"ד התבקש ע"י אביו לבוא ולכהן כמשגיח בישיבה הקד' בירושלים. מאז מסר את שיחות מוסר בישיבה, לימים נקבצו מעט משיחותיו ע"י בנו מרן רה"י הגאון רבי אריה פינקל זצ"ל בקובץ 'תורת חיים'.

בנוסף לתפקידו בישיבה, היה מכתת רגליו ברחבי העולם בגיוס תרומות להחזקת הישיבה. בחכמתו הרבה ובמידותיו הנאצלות היה קושר קשרי ידידות עם נדיבי עם עד שלא היה צריך לבקש מהם את תרומתם, אלא הם ראו זכות לתמוך בישיבתו.

בקיא היה בצורה מופלאה במדרשים ובאגדות חז"ל, במוסר ובמחשבה. השקיע שעות רבות בצנעה בההדרת 'ילקוט שמעוני' ומדרש משלי ובהוצאתו לאור במהדורה מתוקנת ומדוייקת, כאשר תחום ההדרת ספרי הקדמונים עדיין לא היה מוכר.

מרן המשגיח הגאון הצדיק רבי אהרן דוד חדש זצוק"ל

שנת לידתו: תרצ"א
שנת פטירתו: תשפ"א
מקום לידה: חברון
מקום קבורה: ירושלים

נולד בי"ד חשוון תרצ"א לאביו, מרן הגה"צ רבי מאיר חדש זצוק"ל משגיח ישיבת חברון.

ביתם, שהיה פתוח תמיד בפני תלמידי הישיבה, היה בישיבת חברון ומלידתו גדל בתוככי הישיבה, כאשר הוא יונק מאביו את דרכי ההנהגה עם תלמידיה.

משחר ילדותו נמשך ללימוד ספרי מוסר, קנה בהם בקיאות רבה ויישר את ארחותיו בדרך המוסר תחת השראתו של אביו הגדול. כשגדל למד בשקידה מופלאה בישיבה שם וכל רואיו ראו בו כמי שראוי להמשיך את דרך אביו הגדול בהעמדת תלמידים בדרך גדלות האדם של סלבודקה. בשקידתו העצומה קנה מלבד בקיאות רבה בש"ס גם בקיאות מופלאה במדרשי ומאמרי חז"ל, ולימים היה מצטט אותם מילה במילה כאילו פתוחים לפניו.

בהגיעו לפרקו נשא לאישה את בתו של מרן הגה"צ רבי חיים זאב פינקל זצוק"ל.

כיוון שחמיו היה נוסע לחו"ל לתקופות ארוכות לטובת הישיבה, בעצת מרן הגר"נ פרצוביץ ביקש מרן רה"י הגרא"י פינקל מר' אהרן, שהיה אז אברך צעיר, להיות בקשר עם תלמידי הישיבה ולכוון את דרכם. מאז ועד יומו האחרון נקשרו חייו למהותה של הישיבה הקד' והוא הקדיש את כל חייו לגידול תלמידי הישיבה באהבה בדרכה של סלבודקה, תוך שהוא מבטל לחלוטין את עצמו וצרכיו בפני צרכיהם של תלמידיו. אך טבעי היה הדבר שלאחר הסתלקות חמיו, מרן המשגיח רבי חיים זאב פינקל זצוק"ל, נעשה חתנו לממלא מקומו.

מרן רה"י הגרא"י אשר הבחין בפקחותו הרבה בכלל, ובפרט בדרכי חינוך התלמידים, היה מדבר אתו על ענייני הישיבה. גם מרנן ראשי הישיבה הגר"ח שמואלביץ והגר"נ פרצוביץ סמכו עליו ועל שיקול דעתו והיו מדברים אתו רבות בענייני הנהגת הישיבה. מרן הגר"נ פרצוביץ אף התבטא "מה שרה"י ר' חיים אינו יכול לעשות ואני לא יכול לעשות, ר' אהרן יכול לעשות".

ידידות מופלאה ואמיצה הייתה בינו לבין מרן רה"י הגרנ"צ פינקל זצ"ל.

מידי בוקר לאחר תפילת שחרית היה מדבר בענייני הישיבה עם מרנן רה"י הגר"נ פרצוביץ בשעתו, ולאחר מכן עם רה"י הגרנ"צ פינקל זצ"ל. לעתים היו עומדים זמן ממושך ועוסקים בפלפולא דאורייתא או בענייני הישיבה, כאשר האהבה והכבוד אשר נהגו זה בזה היו לאות ולמופת לכל בני הישיבה.

בפקחותו הרבה היה אומר את דעתו במילים קצרות ונעימות באופן שיתקבל בקלות אצל השומע, בין במוסר, בין בהנהגת הישיבה ובין בענייני חולין, כאשר רבים מבני הישיבה היו מתייעצים אתו.

משנתו בהנהגת הישיבה הייתה שלכל בחור מכל זרם ועדה יש מקום בישיבת מיר, גם אם אינו מוצא מקום בישיבות אחרות, כיוון שעצם החיבור למקום תורה אמיתי משפיע רבות וקובע חותם בהנהגת הבחור למשך שנים ארוכות. בדרך זו מצא מסילות לתלמידים רבים אשר נפשם נקשרה בנפשו ושמרו אתו על קשר גם שנים ארוכות לאחר שכבר עזבו את הישיבה.

דרכו בלימוד הייתה לימוד בעיון יחד עם הספק והרבה לדרוש זאת מתלמידי הישיבה. בנוסף, נתן דגש מיוחד על חשיבות התפילה בישיבה כיוון שראה בכך חלק מצורתו של בן ישיבה.

שיחותיו היו מבוססות על מאמרי חז"ל רבים, אותם היה שוזר יחד ומאיר באור מיוחד את דבריהם, עד שמתוך דבריהם היה מעמיד מהלך בהנהגות האדם, במידות ובמוסר, כביכול הוא אינו מוסיף מעצמו כלום.

במקום גדולתו שם אתה מוצא את ענוותנותו, לא החזיק טיבותא לנפשיה ולא חס על כבודו. נהג לומר, כי מרן רה"י הגרא"י פינקל זצ"ל אמר לו בזה"ל: "אל תצליח יותר מידי, תמיד תשאיר מקום גם לאחרים." הנהגה זו הייתה נר לרגליו במשך עשרות שנות הנהגתו. בכל מקום היה דואג לכבודם של אחרים וזונח את כבוד עצמו.

גם בשנות זקנותו, כאשר נחלש גופו, היה טורח ונוסע שעות ארוכות ברחבי הארץ כדי להשתתף בחתונותיהם של תלמידי הישיבה. בכל מקום נתן את ההרגשה כי חתן זה הוא המיוחד שבחבורה, היה משמחו, רוקד ומרקיד את הציבור ומכבדו בפני ההורים והמחותנים.

ביתו היה פתוח תמיד בפני כל תלמיד ובפני נכאים וגלמודים אשר היה מקבלם במאור פניו ומצאו בו עצה טובה, נוחם ומזור לתלאותיהם.