רה"י הגאון הגדול רבי אברהם צבי קמאי הי"ד

שנת לידתו: י"ט אלול ת"ר
שנת פטירתו: י"ט חשון תש"ב
מקום לידה: טלז
מקום קבורה: מיר

חיבוריו:

רה"י הגאון הגדול רבי אברהם צבי קמאי הי"ד

בנו בכורו של מרן רה"י ואב"ד מיר הגאון רבי אליהו ברוך קמאי זצ"ל.

עקב חלישות כוחו נמנע אביו מלשלוח אותו ללמוד בישיבה. כך קנה את רוב תורתו ודרכי עבודת ה' בבית אביו.

לאחר נישואיו פתח יחד עם זוגתו הרבנית בית מרקחת בעיר קיידאן והתפרנס כרוקח. אנשי העיירה כינוהו ה"אפטייקער" [-הרוקח]. גם הגויים בקשו דווקא את תרופותיו של 'הצדיק' מתוך אמונה שיש בהן סגולות מיוחדות, אך הוא הכחיש זאת בתוקף.

לאחר פטירת רבה של קיידאן הגאון רבי שמחה טרויב, אשר בחייו התייעץ רבות עם הגרא"צ, סירב לקבל את עול הרבנות, אולם לאחר הפצרות רבות של בני המקום ניאות ליטול את הרבנות בתנאי שלא יהנה ממנה וימשיך להתפרנס מבית המרקחת.

בימי מלחמת העולם הראשונה נותק קשר המכתבים בינו לבין אביו. אך לילה אחד קם ונסע בפתאומיות למינסק. משהגיע למינסק התברר שאלה הם רגעיו האחרונים של אביו, ויהי הדבר לפלא.

בהלוויית אביו מינוהו למלא את מקומו ברבנות ובראשות הישיבה במיר. מיד לאחר ההלוויה נסע למיר להיות עם בני הקהילה בזמן צרתם.

עם סיום המלחמה שבה הישיבה למיר והגרא"צ חבר לגיסו, מרן רה"י הגרא"י פינקל זצ"ל, וכיהן לצדו כראש הישיבה.

בימי מלחמת העולם הראשונה נותק קשר המכתבים בינו לבין אביו. אך לילה אחד קם ונסע בפתאומיות למינסק. משהגיע למינסק התברר שאלה הם רגעיו האחרונים של אביו, ויהי הדבר לפלא.

ביתו היה פתוח תמיד לכל ושימש גם כמקום לינה לבני הישיבה שלא היה להם מקום ללון.

על אף חריפותו ובקיאותו העצומה, נזהר מרן שלא להשתמש לצרכיו באחרים. הוא ירד לצרכיו ולרמתו של כל אחד מתלמידיו ומבני קהילתו ודאג לצרכיהם הרוחניים והגשמיים, ולא קרא לשום אדם 'תלמיד'.

היה מרבה לשמוע בקשב רב חידושי תורה מתלמידיו ומבעלי הבתים בקהילתו, אך נזהר מאוד שלא לפרוך את דבריהם באמרו "איך אפשר להרוס ולסתור את אשר בנה יהודי בעמל רב וזה כל חלקו בעמלו".

בתקופת כהונתו התפתחה הישיבה והפכה לישיבה הגדולה בעולם, עם למעלה מארבע מאות תלמידים.

בימי מלחמת העולם השניה, כאשר נאלצו בני הישיבה להימלט, סירב מרן לעזוב את בני קהילתו בעת צרתם.

בי"ט במרחשוון תש"ב הובילו הנאצים ימ"ש כ-2300 מיהודי מיר, כשרבם הנערץ בראשם, אל בורות המוות שנחפרו מחוץ לעיירה. מרן הגרא"צ הרים את קולו ואמר לכל בני קהילתו: 'בבקשה קבלו את כל הקורה אתכם באהבה, כמו התנא רבי עקיבא שקיים בשעה האחרונה את "בכל נפשך" – אפילו נוטל את נשמתך'.